שנינו במשנה, 'הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ וְכוּ' לאחר מותו, האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן, והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב, מכר האב מכורין עד שימות, מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב'. אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, מָכַר הַבֵּן את הנכסים בְּחַיֵּי הָאָב, וּמֵת הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב, ונמצא שלא באו כלל הנכסים לרשות הבן לגמרי, שיהיה גם קנין הפירות שלו, אלא קנין הפירות נשאר ביד האב, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, לֹא קָנָה לוֹקֵחַ כלל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר, קָנָה לוֹקֵחַ, ומבארת הגמרא את טעמי מחלוקתם, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא קָנָה לוֹקֵחַ, כיון שהוא סובר שקִנְיָן פֵּרוֹת כְּקִנְיָן הַגּוּף דָּאמֵי – דומה ונחשב, כלומר, קנין הפירות שיש לאב כל זמן שהוא חי נחשב כקנין שיש לו בגוף הנכסים, וקנין זה מעכב את המכירה שמכר הבן, ולא קנה הלוקח. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר קָנָה לוֹקֵחַ, כיון שהוא סובר שקִנְיָן פֵּרוֹת לָאו כְּקִנְיָן הַגּוּף דָּמֵי, וכיון שקנין הגוף שייך לבן, יש לו כח למוכרו ללוקח אפילו בחיי האב, ואף שמת הבן בחיי האב זכה הקונה בקנין הגוף שהיה לבן, והפירות נשארים בחזקת האב כל זמן שהוא חי, וכשימות האב יזכה הקונה גם בקנין הפירות של הנכסים.
פוסקת הגמרא את ההלכה, וְהִילְכְתָא כּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ במחלוקתו עם רבי יוחנן, בְּהַנֵּי תְּלָת – בשלשה מקומות אלו, חֲדָא הָא – מחלוקת אחת היא זו האמורה כאן, שהלכה כמותו שקנין פירות אינו כקנין הגוף. וְאִידָךְ – והמחלוקת השניה היא, דְּכִי אֲתָא – שכאשר בא רַבִּין מארץ ישראל לבבל, אָמַר, אדם שציוה לפני מותו ואמר 'תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי, וְיִרַשׁ פְּלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית', רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, קָנָה כל אחד את מה שנתן לו הלה בצוואתו, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר, לֹא קָנָה, עַד שֶׁיֹּאמַר 'פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי יִירְשׁוּ שָׂדֶה פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית שֶׁנְּתַתִּים לָהֶם בְּמַתָּנָה, וְיִרְשׁוּם', וכפי שהתבארה מחלוקת זו לעיל. וְאִידָךְ – והמחלוקת השלישית, דְּאִיתְּמַר, הַחוֹלֵץ לִיְבִמְתּוֹ, ולאחר החליצה התברר שהיתה מעוברת, ובזמן עיבורה אין חולצים לה, כיון שאם תלד תהיה פטורה לגמרי מהיבום והחליצה, וְהִפִּילָה, ועתה התברר שהיא חייבת בחליצה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אֵין צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין, כיון שחֲלִיצַת מְעֻבֶּרֶת שְׁמָהּ חֲלִיצָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר, צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין, כיון שחֲלִיצַת מְעֻבֶּרֶת לֹא שְׁמָהּ חֲלִיצָה כלל, ולאחר שהפילה צריכה חליצה חדשה.
