יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק י, שיעור 326

כפי שהתבאר, הטעם שאין פוסלים שטר הלואה מאוחר, הוא כיון ש'אין כותבים שובר', וממילא אין חשש שהמלוה יגבה את חובו בלא שיחזיר את שטר ההלואה עצמו ליד הלוה, וממילא לא יוכל לגבות בו פעם שניה על ידי רמאות. אָמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב כַּהֲנָא, וְאָמְרִי לָהּ [-ויש אומרים שאמר כן] רַב יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי לְרַב כַּהֲנָא, וְהָאִידָּנָא – ועתה, בזמנינו, דְּלָא עָבְדִינַן הָכֵי – שאין עושים כן, דְּהָא כּוֹתְבִין שׁוֹבָר – שהרי אנו נוהגים להלכה שכותבים שובר, ויכול המלוה לגבות את חובו מהלוה גם בלא שיחזיר לו את שטר החוב עצמו, על ידי שיכתוב לו שובר על פרעון החוב, מדוע אין אנו פוסלים שטר הלואה שזמנו מאוחר, מחשש שיבוא להשאירו בידיו לאחר הפרעון על ידי כתיבת שובר, ויגבה בו פעם נוספת בתאריך הכתוב בו, ויטען שהשובר נכתב קודם לשטר, על חוב אחר, ואילו החוב שבשטר עדיין לא נפרע.

השיב לו, בָּתַר דְּאָמַר לְהוּ רַב אַבָּא לְסָפְרֵיהּ – לאחר שאמר רב אבא לסופרי בית דינו, כִּי כָּתְבִיתוּ שִׁטְרֵי מְאֻחָרִים – כאשר אתם כותבים שטרות חוב שהתאריך הנכתב בהם מאוחר מהתאריך האמיתי, כְּתוּבוּ הָכֵי – תוסיפו ותכתבו בהם לשון זו, 'שְׁטָרָא דְּנָא לָאו בְּזִמְנֵיהּ כְּתַבְנוּהוּ – שטר זה, לא בזמנו כתבנו אותו, אֶלָּא אֵחַרְנוּהוּ וּכְתַבְנוּהוּ' – אלא כתבנו בו תאריך מאוחר יותר, שוב אין מקום לחשש רמאותצ, כיון שאם יוציא המלוה את שטר החוב פעם שניה, יוציא הלוה את השובר ויוכיח שההלואה פרועה, ולא יוכל המלוה לטעון שהשובר מוקדם לתאריך הכתוב בשטר החוב, שהרי בשטר החוב עצמו כתוב שאין התאריך שבו אמיתי, אלא מאוחר.

אָמַר לֵיהּ רַב אַשִּׁי לְרַב כַּהֲנָא, וְהָא הָאִידָּנָא דְּלָא עָבְדִינַן הָכֵי – והרי עתה אין אנו עושים כן, ואין כותבים נוסח זה בשטרות חוב מאוחרים, ואף על פי כן איננו פוסלים שטרות אלו, מה הטעם לכך. השיב לו, בָּתַר דְּאָמַר לְהוּ רַב לְסָפְרֵיהּ – לאחר שאמר רב לסופרי בית דינו, כִּי כָּתְבִיתוּ תָּבְרָא – כאשר אתם כותבים שובר על פרעון חוב, אִי יַדְעִיתוּ זִימְנָא דִּשְׁטָרָא – אם אתם יודעים מהו הזמן הכתוב בשטר החוב, כְּתוּבוּ – כיתבו בשובר שהוא מוכיח על פרעון חוב שזהו הזמן הכתוב בו, וְאִי לֹא – ואם אינכם יודעים מהו הזמן הכתוב באותו שטר חוב, כְּתוּבוּ סְתָמָא – כיתבו את השובר בסתם, ללא תאריך, דְּכָל אֵימַת דְּנָפֵיק – כדי שבכל זמן שיוציא הלה את שטר החוב לגבות בו, לִירְעֵיהּ – יוכל הלוה להרע את השטר ולהוכיח על ידי השובר שבידו שהוא פרוע, שוב אין מקום לחשש רמאות, שהרי אם יידעו בית דין מהו הזמן המאוחר הכתוב בשטר, יכתבו בשובר את אותו זמן, ושוב לא יוכל לטעון שהשובר קודם לשטר החוב. ואם לא יידעו את הזמן, יכתבו שובר ללא תאריך, ויוכל הלוה להוכיח בו שהחוב פרוע, ולא יוכל המלוה בשום מקרה לגבות באותו שטר חוב פעם נוספת.

אָמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִּׁי, וְאָמְרִי לָהּ [-ויש אומרים שאמר כן] רַב אַשִּׁי לְרַב כַּהֲנָא, וְהָא הָאִידָּנָא דְּלָא עָבְדִינַן הָכֵי – והרי עתה בזמנינו אין עושים כן, ואין נוהגים בכתיבת שובר כדרך שאמר רב לסופריו, ואם כן שוב יש חשש רמאות בשטרי חוב מאוחרים.

אָמַר לֵיהּ – השיב לו, רַבָּנָן תִּיקּוּנֵי תַּקִּינִי – חכמים תיקנו את תקנתם באופן המועיל, שאין בו חשש רמאות, מַאן דְּעָבֵיד עָבֵיד – מי שעושה כתקנתם, הרי נהג כראוי, ולא יבוא לידי רמאות והפסד, וּדְלָא עָבֵיד – ומי שאינו עושה כן, אִיהוּ אַפְסִיד נַפְשֵׁיהּ – הוא זה שהפסיד לעצמו בכך.

 

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)