יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא מציעא, פרק ד, משנה ז

משנה ז: הָאוֹנָאָה אַרְבַּע כֶּסֶף, וְהַטַעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְרוּטָה. חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן. הַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְרוּטָה, וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, וְהַנֶּהֱנֶה בְשָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מָעַל, וְהַמּוֹצֵא שָׁוֶה פְרוּטָה חַיָּב לְהַכְרִיז, וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדָי:

אגב המבואר לעיל מהו שיעור אונאה, מביאה משנתנו דינים נוספים שיש בהם שיעור ממון מסוים:
הָאוֹנָאָה, אַרְבַּע כֶּסֶף לסלע, וזהו שיעור שתות, וכמו שהתבאר. התובע מחברו ממון והלה מודה במקצת, חייב הנתבע שבועה דאורייתא, וְהַטַעֲנָה – תביעת הממון של התובע צריכה להיות לפחות שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַהוֹדָאָה של הנתבע צריכה להיות לפחות בשָׁוֶה פְרוּטָה.

חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן – חמשה דברים הם, ששיעורם לכל הפחות פרוטה, א. הַהוֹדָאָה במקצת שָׁוֶה פְרוּטָה, ב. וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, ג. וְהַנֶּהֱנֶה בְשָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, מָעַל, ד. וְהַמּוֹצֵא שָׁוֶה פְרוּטָה חַיָּב לְהַכְרִיז, שנאמר 'אשר תאבד ממנו', למעט אבידה הפחותה משוה פרוטה. ה. וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה, וְנִשְׁבַּע לוֹ לשקר, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְארץ רחוקה כמָדָי, שנאמר בענין זה 'ונתן לאשר אשם לו'.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)