יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא מציעא, פרק י, משנה ה

משנה ה: מִי שֶׁהָיָה כָתְלוֹ סָמוּךְ לְגִנַּת חֲבֵרוֹ וְנָפַל, וְאָמַר לוֹ פַּנֵּה אֲבָנֶיךָ, וְאָמַר לוֹ הִגִּיעוּךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו אָמַר לוֹ הֵילָךְ אֶת יְצִיאוֹתֶיךָ וַאֲנִי אֶטֹל אֶת שֶׁלִּי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בַתֶּבֶן וּבַקַּשׁ, וְאָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי, וְאָמַר לוֹ טֹל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ בִּשְׂכָרְךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו וְאָמַר לוֹ הֵילָךְ שְׂכָרְךָ וַאֲנִי אֶטֹל אֶת שֶׁלִּי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַמּוֹצִיא זֶבֶל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמּוֹצִיא מוֹצִיא וְהַמְזַבֵּל מְזַבֵּל. אֵין שׁוֹרִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאֵין לוֹבְנִים לְבֵנִים. אֲבָל גּוֹבְלִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל לֹא לְבֵנִים. הַבּוֹנֶה בִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמֵּבִיא אֲבָנִים מֵבִיא וְהַבּוֹנֶה בּוֹנֶה. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מְתַקֵּן הוּא אֶת מְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי שְׁלשִׁים יוֹם:

מִי שֶׁהָיָה כָתְלוֹ סָמוּךְ לְגִנַּת חֲבֵרוֹ, וְנָפַל הכותל לתוך גינת חבירו, וְאָמַר לוֹ בעל הגינה לבעל הכותל פַּנֵּה אֲבָנֶיךָ, וְאָמַר לוֹ בעל הכותל, הִגִּיעוּךָ – תפנה אותם ותטול אותם לעצמך, והלה אינו רוצה בכך, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ – אין מקבלים את טענת בעל הכותל, אלא צריך הוא עצמו לפנות את האבנים מגינת חבירו. אם מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו – לאחר שהסכים בעל הגינה ליטול את האבנים לעצמו, ואספם לעצמו, אָמַר לוֹ בעל הכותל הֵילָךְ אֶת יְצִיאוֹתֶיךָ – קח את הוצאותיך בפינוי האבנים וַאֲנִי אֶטֹל אֶת האבנים שֶׁלִּי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, כיון שכבר זכה בהם בעל הגינה.

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בַתֶּבֶן וּבַקַּשׁ, ללוקטם בשדהו, וְאָמַר לוֹ הפועל תֶּן לִי שְׂכָרִי, וְאָמַר לוֹ בעל השדה טֹל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ בִּשְׂכָרְךָ – טול לעצמך את כל הקש והתבן שאספת, ויהא זה במקום השכר שהתחייבתי לך, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, כיון שחייב בעל הבית לשלם לפועל כסף ממש, ולא שוה כסף. ואם מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו – לאחר שהסכים הפועל לקבל את הקש והתבן בשכרו, התחרט בעל השדה וְאָמַר לוֹ לפועל, הֵילָךְ שְׂכָרְךָ, וַאֲנִי אֶטֹל אֶת הקש והתבן שֶׁלִּי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שכבר זכה הפועל בקש ובתבן.

הַמּוֹצִיא זֶבֶל לִרְשׁוּת הָרַבִּים כדי להוליכו לשדהו, אינו רשאי להשהותו ברשות הרבים, אלא הַמּוֹצִיא מוֹצִיא וְהַמְזַבֵּל מְזַבֵּל – מיד כשהאחד מוציא את הזבל מהרפת לרשות הרבים, יהיה מוכן שם אדם שיטול את הזבל משם ויקחנו לשדה, שלא ישהה ברשות הרבים.

אֵין שׁוֹרִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שזהו דבר שנמשך זמן רב, וְאֵין לוֹבְנִים שם לְבֵנִים, כיון שהדרך היא להניחם זמן רב ליבוש. אֲבָל גּוֹבְלִין טִיט במים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שזה דבר שנעשה במהירות, להשתמש בו מיד לבניה, אֲבָל לֹא גובלים לְבֵנִים, כיון שאף דבר זה נמשך זמן רב.

הַבּוֹנֶה בִרְשׁוּת הָרַבִּים, לא ישהה את אבניו ברשות הרבים, אלא הַמֵּבִיא אֲבָנִים מֵבִיא, וְהַבּוֹנֶה בּוֹנֶה מיד, וְאף שמותר לו לבנות ברשות הרבים, מכל מקום אִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מְתַקֵּן הוּא אֶת מְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי שְׁלשִׁים יוֹם – מותר לו להכין ברשות הרבים את צרכי הבניה שלשים יום לפני שמתחיל בבניה, ואינו חייב בנזקים שיקרו מחמת כן.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)