מסכת בבא קמא, פרק ג, משנה ב

משנה ב: הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ. הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ, וְאֶת הַזְּכוּכִית, וְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵרוֹ בַּקּוֹצִים, וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזְּקוּ בָהֶן אֲחֵרִים, חַיָּב בְּנִזְקָן:

הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אף אם עשה כן באופן המותר, כגון בחורף, שבין כך יש מים ברשות הרבים ומותר לאדם פרטי להוסיף ולשפוך מים בשלו, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, אף שהשפיכה היתה ברשות, חַיָּב השופך בְּנִזְקוֹ. הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ, וְאֶת הַזְּכוּכִית, ברשות הרבים, וְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵרוֹ בַּקּוֹצִים, באופן שהקוצים נכנסים לתוך שטח רשות הרבים, וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, ולא פינה בעל הגדר את האבנים מרשות הרבים, וגם לא הפקירן לאחר שנפלו, וְהֻזְּקוּ בָהֶן אֲחֵרִים, חַיָּב בְּתשלומי נִזְקָן.