מסכת בבא קמא, פרק ה, משנה ב
משנה ב: הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וְשִׁבְּרָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן, בַּעַל הַקְּדֵרוֹת חַיָּב. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל חָצֵר חַיָּב. הִכְנִיס פֵּרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן, בַּעַל הַפֵּרוֹת חַיָב וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב:
משנתנו עוסקת בדיני נזקים שאירעו ברשות היחיד:
הַקַּדָּר [-מוכר קדירות] שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וְשִׁבְּרָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, בעל הבית פָּטוּר מתשלומי הנזק, כיון שאין עליו חיוב לשמור את בהמתו בתוך החצר, אלא על הקדר להמנע מלהכניס כליו לחצרות אחרים ללא רשות. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן בהמתו של בעל הבית, כגון ששברתן ונתקלה בהן, בַּעַל הַקְּדֵרוֹת חַיָּב בנזקו. וְאִם הִכְנִיס הקדר את קדרותיו בִּרְשׁוּת, ושברתן בהמתו של בעל החצר, בַּעַל חָצֵר חַיָּב בתשלומי נזקו.
הִכְנִיס פֵּרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן, כגון שהוחלקה ונכשלה בהן, בַּעַל הַפֵּרוֹת חַיָב. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, ואכלתן בהמתו של בעל החצר, בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב בתשלום הפירות.
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
