משנה ב: נָטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ וְנָתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר, גָּזְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ וְנָתְנוּ לוֹ כְסוּת אַחֶרֶת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן. הַמַּצִּיל מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַגַּיִס אוֹ מִן הַלִּסְטִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְכֵן נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר, מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה. וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ לְהַצִּיל אֶת נְחִילוֹ. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. אֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת שׂוֹכוֹ, עַל מְנָת לִתֵּן אֶת הַדָּמִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אַף קוֹצֵץ וְנוֹתֵן אֶת הַדָּמִים:
נָטְלוּ מוֹכְסִין – גובי המכס, שמוחזקים ליטול ממון בני אדם שלא כדין, אֶת חֲמוֹרוֹ של האדם, וְנָתְנוּ לוֹ בתמורה חֲמוֹר אַחֵר שהיה ברשותם, או שגָּזְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ, וְנָתְנוּ לוֹ כְסוּת אַחֶרֶת, אף שהממון שבידם בחזקת גזול, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים הקודמים מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן, ולאחר שהיה יאוש וגם 'שינוי רשות' מרשות הגזלן או המוכס לרשותו, רשאי להחזיקם לעצמו.
הַמַּצִּיל ממון מִן הַנָּהָר ששטף חפצים של אחר, אוֹ מִן הַגַּיִס – חייל של גויים שנטל ממון או חפצים מישראל, אוֹ מִן הַלִּסְטִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים קודם שמצאם אדם זה, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְכֵן נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, שיצא מרשות חבירו ובאו אליו, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים קודם שהגיעו אליו, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, אם היה נחיל של דבורים הולך ממקום למקום, והבעלים רודפים אחריו וטוענים שהוא שלהם, נֶאֱמֶנֶת אפילו אִשָּׁה אוֹ קָטָן [הפסולים לסתם עדות] לוֹמַר 'מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה', ואין אדם אחר רשאי לזכות בדבורים אלו לעצמו. וּמְהַלֵּךְ – רשאי בעל הדבורים להלך בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ כדי לְהַצִּיל אֶת נְחִילוֹ. וְאִם הִזִּיק בדרך הילוכו בשדה חבירו, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. אֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת שׂוֹכוֹ – אם התיישבו הדבורים כולם על ענף עץ של חבירו, ומתיירא ליטלם אחד אחד שלא יברחו, אסור לו לקצוץ את הענפף כולו, אפילו אם עושה כן עַל מְנָת לִתֵּן לחבירו אֶת הַדָּמִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אַף קוֹצֵץ וְנוֹתֵן אֶת הַדָּמִים – רשאי לחתוך את הענף וליטלו עם הדבורים, וישלם לחבירו את דמי הענף, כיון שעל מנת כן הנחיל יהושע בן נון את הארץ לישראל.
