מסכת ביכורים, פרק ב, משנה ז
משנה ז: דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם, שָׁוֶה לְדַם בְּהֵמָה, לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. וְדַם הַשֶּׁרֶץ, אֵין חַיָּבִין עָלָיו:
משנה ז: דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם (-בני אדם), שָׁוֶה בדינו לְדַם בְּהֵמָה לענין זה שהוא ראוי במגעו לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים לקבל טומאה, שהרי אין גידולי קרקע מקבלים טומאה עד שיבוא עליהם אחד משבעה משקים, ואחד מהם הוא דם, ואף דם אדם בכלל. וְשוה דם מהלכי שתים לדַם הַשֶּׁרֶץ, לענין זה שאֵין חַיָּבִין עָלָיו משום איסור דם (אמנם בדם השרץ יש איסור משום אכילת שרץ עצמו, ואם התרו בו משום אכילת שרץ חייב, אך אם התרו בו משום אכילת דם, פטור. ובדם מהלכי שתים אין איסור כלל).
