מסכת ביצה, פסקי הלכות, פרק ג (ג) ופרק ד (א)
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה]
פסקי הלכות על פי הרי"ף – ביצה, פרק ד (א)
כז. מותר ליישר ביום טוב שפוד שהתעקם מעט, ולגרוף טיח שנפל לתוך התנור, אף על פי שיש בזה משום תיקון כלי, כיון שאלו הם מכשירי אוכל נפש שלא היה ניתן לעשותם בערב יום טוב.
כח. אבל שפוד שהתעקם לגמרי, אסור ליישרו ביום טוב, ואפילו בידו, כיון שיש בכך משום עשיית כלי, האסור גם במקום שאי אפשר היה לעשותו מערב יום טוב.
כט. אסור להראות סכין לחכם ביום טוב לצורך שחיטה, מחשש שיוליך את הסכין אחריו אל מחוץ לתחום. אבל תלמיד חכם הבודק לעצמו את הסכין, רשאי לבודקה בעצמו, ויכול אחר כך להשאילה לאחרים בחזקת בדוקה.
ל. שפוד שהשתמשו בו ביום טוב, והוא מאוס, אפילו אם לא נשאר עליו בשר כלל מותר לטלטלו לקרן זוית.
לא. מותר לקצבים לחתוך את הבשר ביום טוב במידות שוות וידועות, ולמוכרם לפי מידה זו או חציה, ללא הזכרת סכום מעות, ולאחר יום טוב ישלמו הלוקחים לפי החתיכות שלקחו.
לב. רשאי אדם לומר לחנווני שימלא לו כלי מסוים, ואפילו הוא כלי המיוחד למדידה, ובלבד שלא יאמר בפירוש את מידתו.
לג. מותר לאדם לבקש מהחנווני מנין מסוים של דברים שרגילים למנותם גם שלא בדרך מכירה, כמו ביצים או אגוזים.
לד. אין למדוד ביום טוב כלל, ואפילו אם בא להאכיל את בהמתו, לא ימדוד לה מידה מדוייקת אלא יאמוד בדעתו ויתן.
לה. האופה פת ביום טוב רשאי למדוד את התבלינים שהוא נותן בה, כדי שלא יפגם טעם הפת.
לו. מותר למדוד קמח לעיסה ביום טוב, כדי שתפריש האשה חלה בעין יפה, אך אין מורים כן לרבים.
לז. אסור לנפות קמח ביום טוב אפילו לצורך היום, ואם כבר התנפה הקמח בערב יום טוב, ונפל לתוכו צרור או קיסם, מותר לחזור ולנפותו ביום טוב. ואם לא נפל לתוכו דבר ורוצה לחזור ולנפותו, יש לעשות כן דרך שינוי.
לח. רשאי אדם ללכת אצל מוכר המכיר אותו ולבקש ממנו ביום טוב גדי אחד, או כתף אחת, וכן עוף, ככר, ביצים או פירות, ולא יזכיר באותו זמן כספים שחייב לו מזמן אחר, כגון תן לי פירות בעשרה דינרים, ואהיה חייב לך עשרים. וכן לא יאמר לו תן לי עשרה אגוזים, ויחד עם מה שאני כבר חייב לך יהיו עשרים אגוזים.
פסקי הלכות על פי הרי"ף – ביצה, פרק ד (א)
א. המביא ביום טוב כדי יין וכדומה ממקום למקום, לא יביא הרבה יחד בסל או קופה, שנראה הדבר כדרך יום חול, אלא יביא כד או שנים בכתפו או לפניו. וכן המוליך תבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו, כדרך חול, אלא יביאנו לפניו. וכן כל משא יש להביאו בדרך שינוי וראוי שיהא זה שינוי להקל בטירחא, ועל כל פנים לא ישנה להכביד]. וגם כיסוי המשא בבגד נחשב כשינוי.
ב. אם אינו יכול להביאם דרך שינוי, מותר להביאם כדרכו.
ג. תבן סרוח, שאינו ראוי לבניה ולא למאכל בהמה אלא להסקה, אינו מוקצה, ואף אם לא ייחדו להסקה, מותר להשתמש בו ביום טוב לצורך הסקה.
ד. עצים הסדורים ומוכנים לבנין, מוקצה הם, ואסור להשתמש בהם ביום טוב להסקה.
ה. בשבת וביום טוב אסור למחוא כפיים דרך שמחה או דרך צער] ולא לטפח ביד על הירך, ולא לרקד.
ו. הרואה מי שעובר איסור בשוגג, ויודע שלא ישמע לו אם ימחה בידו, מוטב שלא ימחה, כדי שלא יעבור הלה במזיד, בין באיסור דרבנן ובין באיסור תורה.
ז. אסור ליטול עצים מן הסכך, ואפילו יש שם עצים מרובים, כיון שנטילת עץ משם נחשבת כ'סתירה'. אבל אם היו על גבי הסכך חבילות קנים קשורות, מותר ליטלם משם ביום טוב שאינו סוכות].
ח. עצים הנעוצים בקרקע סמוך לדפנות הארוגות של הסוכה, אינם נחשבים חלק מהדפנות, ואין בנטילתם משום איסור סתירה.
(ספר יוחסין)
