מסכת ביצה, פרק א, משנה ד

משנה ד: זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלוֹשָׁה אֲסוּרִין שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם מֻתָּרִין בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן אֲסוּרִים וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵן הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.

כפי שהתבאר במשנה הקודמת, אין ליטול גוזלות מהשובך ולשוחטם ביום טוב אלא אם כן הזמינם מערב יום טוב לשם כך. משנתנו ממשיכה לדון בענין הזמנה זו: זִמֵּן האדם בערב יום טוב גוזלות שְׁחוֹרִים, וּמָצָא בשובך גוזלות לְבָנִים, וכן אם זימן לְבָנִים, וּמָצָא שְׁחוֹרִים, והיינו שהזמין שחורים ולבנים, כל מין במקום מסוים, ומצא ביום טוב שבמקומם של הלבנים יש שחורים ובמקומם של השחורים יש לבנים, וכן אם זימן שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלוֹשָׁה, ואינו מכיר מי הם השנים שזימן ומי הוא השלישי שאינו מזומן, הרי אלו אֲסוּרִין, כיון שאסור לשחוט עופות שלא הזמינם מערב יום טוב. אבל אם זימן שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, הרי אלו מֻתָּרִין, כיון שאנו מניחים שאחד מהשלשה פרח מהשובך, ולא שכל השלשה פרחו והנמצאים כאן הם שנים חדשים. זימן האדם בערב יום טוב גוזלות שנמצאו בְּתוֹךְ הַקֵּן, וּמָצָא ביום טוב גוזלות לִפְנֵי הַקֵּן, מבחוץ, ובתוך הקן לא היו גוזלות כלל, הרי אלו אֲסוּרִים, כיון שאנו מניחים שאלו הם גוזלות אחרים, שלא הוזמנו.

וּבכל האופנים הללו, אִם אֵין שָׁם גוזלות אחרים בתוך חמישים אמה בסביבות אותו השובך אֶלָּא הֵן, והם גוזלות שאינם יכולים לעוף אלא לדדות בלבד, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, כיון שאין דרך הגוזלות להתרחק משובכם יותר מחמישים אמה, ואנו מניחים שהם הם הגוזלות שהיו בתוך הקן בערב יום טוב, אלא שיצאו החוצה, ואין חוששים שבאו גוזלות אחרים ממרחק הגדול מחמישים אמה. (ואפילו אם יש שובך נוסף בתוך חמישים אמה, אם אינו נמצא בקו ישר עם שובך זה, אלא בקרן זוית, אין חוששים שבאו הגוזלות מאותו השובך, לפי שאין דרך גוזלות לדדות אלא בהליכה ישרה, ואינם פונים לצדדים כלל, אפילו בתוך חמישים אמה (גמרא)).