יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

מסכת ביצה – פרק שלישי

משנה

משנתנו ממשיכה בדיני מקח וממכר ביום טוב, בדברים הנצרכים לאוכל נפש: אוֹמֵר אָדָם לְחֶנְוָנִי ביום טוב, מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה, אֲבָל לֹא בְּמִדָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה זה כְּלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְּאֶנּוּ, ובגמרא יבואר במה נחלקו. מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שעסק במכירת יין ושמן, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב, כשהם מלאים, ולא היה מודד ביום טוב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בַּחוֹל היה אבא שאול [עוֹשֶׂה] (עושין) כֵּן, מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת, כלומר, שאם ימלא מתוך כליו לכלי של הקונה, ישארו טיפות השמן האחרונות בכלי שלו, ולכן היו לו כלים רבים של שמן, וכשמביאים הקונים את כליהם היה מודד לכל אחד בכלי בפני עצמו, ומשאיר את אותו הכלי על גבי הכלי של הקונה כל הלילה, כדי שיתמלאו כליהם של הקונים לגמרי.

אוֹמֵר אָדָם לְחֶנְוָנִי ביום טוב, תֶּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, כגון עשר או עשרים מהם, ואין ניכר שעושה כן כדי לדעת אחר כך את מחירם, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעֲלֵי בָּתִּים לִהְיוֹת מוֹנִים אפילו בְּתוֹךְ בֵּיתָם, כדי לדעת את המנין הנצרך להם, ולכן מותר אף כשכוונתו לדעת כמה עליו לשלם לאחר יום טוב.

 

גמרא

שנינו במשנה, 'אומר אדם לחנוני מלא לי כלי זה, אבל לא במידה'. מבררת הגמרא, מַאי – מה כוונת התנא 'אֲבָל לֹא בְּמִדָּה'. ומבארת, אָמַר רָבָא, שֶׁלֹּא יִזְכּוֹר לוֹ שֵׁם מִדָּה, אֲבָל אפילו אם זהו כְּלִי הָעוֹמֵד לְמִדָּה, יְמַלְּאֶנּוּ החנוני, כיון שלא הזכיר הקונה את שם המידה [ועל זה נחלק רבי יהודה במשנתנו, ואמר שאם זהו כלי המיוחד למדידה, אף שלא הזכיר שם מידה, לא ימלאנו המוכר].

הגמרא מביאה דין נוסף בענין מדידה ביום טוב: אַדְבְּרֵיהּ [-הנהיגו] רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא, וְדָרַשׁ, לֹא יִמְדּוֹד אָדָם שְׂעוֹרִים ביום טוב וְיִתֵּן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ, ואף שאינו עושה זאת לצורך מקח וממכר אלא לצורך האכלת בהמתו, אֲבָל קוֹדֵר הוּא קַב אוֹ קַבַּיִם וְנוֹתֵן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. ומבאר הרי"ף, פֵּירוּשׁ 'קוֹדֵר', מְשַׁעֵר בְּאֹמֶד דַּעְתּוֹ. וְהַנַחְתּוֹם, האופה את הפת ביום טוב, מוֹדֵד תַּבְלִין וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה, והטעם שהתירו לו לעשות כן, ולא אמרו שיתן באומד, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ – שלא 'ישרוף' את התבשיל, כלומר, שלא יפגמו את טעמו מחמת ריבוי התבלינים.

אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר אַבָּא, אָמַר רַב, מוֹדֶדֶת אִשָּׁה קֶמַח לְעִיסָתָה ביום טוב, כְּדֵי שֶׁתִּטֹּל חַלָּה בְּעַיִן יָפָה, והיינו כשיעור שאמרו חכמים, שהוא אחד מעשרים וארבעה, שאם אינה מודדת, סבורה היא שאין בעיסתה שיעור גדול כל כך, ואינה מפרישה שיעור חלה כראוי, אך כשהיא מודדת מפרישה בעין יפה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, הדבר אָסוּר. תמהה הגמרא, וְהָא תַּנָּא דְבֵי שְׁמוּאֵל – והרי בתוספתא שסידר שמואל מדברי התנאים שקדמו לו שנינו שהדבר מֻתָּר. אָמַר אַבַּיֵּי, הַשְׁתָּא – מעתה, שיש סתירה לכאורה בדברי שמואל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל עצמו שהדבר אָסוּר, וְתָנָא דְבֵי שְׁמוּאֵל – ואילו בברייתא ששנה שמואל אמרו שהדבר מֻתָּר, יש ללמוד מכך ששְׁמוּאֵל, הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה אָתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן – בא ללמדנו שיש להורות הלכה למעשה דְּאָסוּר, אף שלפי האמת הדבר מותר, כיון שזו הלכה ואין מורין כן. פוסק הרי"ף: וְכֵן הִלְכְתָא – וכן היא ההלכה, שיש להורות שאף מדידה לצורך הפרשת חלה אסורה, אך הרואה מי שמודד לצורך כך אינו צריך למחות בידו, כיון שבאמת הדבר מותר.

 

הסוגיא שלפנינו דנה בענין ניפוי קמח ביום טוב: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, אֵין שׁוֹנִין קֶמַח – אין מנפים קמח פעם שניה בְּיוֹם טוֹב, אף שכבר ניפוהו בחול ועושים זאת פעם שניה רק כדי לְיַפּוֹתוֹ, כיון שהיה ניתן לעשות זאת בערב יום טוב. מִשּׁוּם רַבִּי פַּפּוּס וּמִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אָמְרוּ, שׁוֹנִין – מותר לנפותו פעם שניה ביום טוב. וְשָׁוִין – והכל מודים בדין זה, שֶׁאִם נָפְלוּ לְתוֹכוֹ [-לתוך הקמח] צְרוֹר אוֹ קֵיסָם, שֶׁשׁוֹנִין – שמותר לנפותו שוב, כיון שלא היה ניתן לעשות זאת בערב יום טוב, שהרי עתה, ביום טוב עצמו, נפל.

מביאה הגמרא מעשים מהנהגותיהם של האמוראים בענין זה: דְּבִיתְהוּ [-אשתו] דְּרַב יוֹסֵף, הֲוָה נָהַלָה קִימְחָא אַגַבָּא דִּמְהוּלְתָא – היתה מנפה את הקמח ביום טוב בפעם השניה בְּאַחוֹרֵי הנפה, דרך שינוי. אָמַר לָהּ בעלה, רב יוסף, חֲזִי דַּאֲנָא רִיפְתָא מַעַלְיְתָא בְעֵינָא מִינָךְ – התבונני, שאני מבקש שתאפי פת נקיה ומעולה, כלומר, אין את צריכה לטרוח ולנפות את הקמח דרך שינוי, כיון שמותר לנפות את הקמח בפעם השניה ביום טוב.

מעשה נוסף: דְּבִיתְהוּ [-אשתו] דְּרַב אַשִּׁי, הֲוָה נָהַלָה קִימְחָא אַגַבֵּיהּ דְּפָתוֹרָא – היתה מנפה את הקמח בפעם השניה ביום טוב בְּאַחוֹרֵי השולחן, דרך שינוי, אָמַר רַב אַשִּׁי, הָא דִּידָן – הרי אשתי בְּרַתֵּיהּ [-בתו] דְּרָמִי בַּר [אַבָּא] (חמא) הִיא, וְרָמִי בַּר [אַבָּא] (חמא) הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרַב פַּפִּי – היה נמצא תמיד לפני רב פפי, מָרֵי דְּעוּבְדָא – ורב פפי היה מדקדק במעשיו, וְאִי לַאו דְּחַזַּאי בְּבֵי נָשָׁא – ואם לא שראתה בבית אביה שכך היו נוהגים לנפות את הקמח ביום טוב, לֹא הֲוָה עַבְדָהּ – לא היתה עושה כן, ואם כן זו ראיה שכך ראוי לעשות.

 

הגמרא מביאה ברייתא נוספת בענין הדרכים המותרות לקנות מאכלים ביום טוב עצמו: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, הוֹלֵךְ אָדָם ביום טוב אֵצֶל רוֹעֶה הָרָגִיל אֶצְלוֹ [-שהוא רגיל לקנות ממנו בהמות], וְאוֹמֵר לוֹ, תֶּן לִי גְּדִי אֶחָד, אוֹ תן לי טָלֶה אֶחָד. וכן הולך האדם ביום טוב אֵצֶל טַבָּח הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ, תֶּן לִי כָּתֵף אֶחָד אוֹ יֶרֶךְ אַחַת. והולך אֵצֶל פַּטָּם [-מגדל עופות] הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ, תֶּן לִי תּוֹר אֶחָד, אוֹ גּוֹזָל אֶחָד. והולך אֵצֶל נַחְתּוֹם [-אופה] הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ תֶּן לִי כִּכַּר אֶחָד אוֹ גְלוּסְקָא [-עוגה] אַחַת. והולך אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ, תֶּן לִי עֶשְׂרִים בֵּיצִים, אוֹ חֲמִשִּׁים אֱגוֹזִים, וַעֲשָׂרָה אֲפַרְסְקִין, חֲמִשָּׁה רִמּוֹנִים, וְאֶתְרוֹג אֶחָד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַזְכִּיר לוֹ סְכוּם מִקָּח. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר חולק ואוֹמֵר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַזְכִּיר לוֹ סְכוּם מִנְיָן. ומבאר הרי"ף את מחלוקתם, פֵּירוּשׁ 'סְכוּם מִקָּח' שאסר תנא קמא, היינו כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כֶּסֶף שהוא חייב לו מפעמים קודמות שקנה אצלו, לֹא יֹאמַר לוֹ למוכר תֶּן לִי בְּסכום מסויים של כֶסֶף, וְיֵשׁ לְךָ עָלַי כֶּסֶף אַחֵר, הֲרֵי יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי שְׁנֵי כְּסָפִים. אבל מותר לומר לו את מנין המאכלים שהוא חייב לו, וכגון הריני חייב לך חמישים אגוזים, תן לי חמישים נוספים ואהיה חייב לך מאה אגוזים. וּ'סְכוּם מִנְיָן' שאסר רבי שמעון בן אלעזר, היינו שלֹא יֹאמַר לוֹ אפילו מנין מאכלים, וכגון הֲרֵי יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי כבר חֲמִשִּׁים אֱגוֹזִים מפעם קודמת שקניתי ממך, תֶּן לִי חֲמִשִּׁים אֲחֵרִים, וַהֲרֵי יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי מֵאָה.

סְלִיקוּ לְהוּ אֵין צָדִין

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?