יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בכורות, פרק ה, משנה ב

משנה ב: בֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמָּנָה יִשְׂרָאֵל עִם הַכֹּהֵן עַל הַבְּכוֹר. בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין, וַאֲפִלּוּ נָכְרִי. בְּכוֹר שֶׁאֲחָזוֹ דָם, אֲפִלּוּ הוּא מֵת, אֵין מַקִּיזִין לוֹ דָם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַקִּיז, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בוֹ מוּם. וְאִם עָשָׂה בוֹ מוּם, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׁחֵט עָלָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יַקִּיז, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בוֹ מוּם :

משנה ב: נאמר בתורה לגבי בכור (במדבר יח יח) 'וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ יִהְיֶה', ומשמעות הפסוק היא שדין בשר הבכור כדין שאר מתנות כהונה, שאינם נאכלים אלא לכהנים, בֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמָּנֶה יִשְׂרָאֵל עִם הַכֹּהֵן עַל הַבְּכוֹר, כלומר, בכור שנפל בו מום, לא יזמן הכהן את הישראל לאוכלו עמו, כיון שגם אחרי שנפל בו מום הוא מותר באכילה לכהנים בלבד, ובֵּית הִלֵּל מַתִּירִין להאכיל בכור בעל מום לישראל, וַאֲפִלּוּ לנָכְרִי, כיון שהם סוברים שהפסוק המלמד שהבכור נאכל לכהנים עוסק רק בבכור תם, הקרב על גבי המזבח, ולא בבכור בעל מום. בְּכוֹר תם שֶׁאֲחָזוֹ דָם – שנחלה במחלה הבאה מריבוי הדם בגוף, ורפואתו היא על ידי הקזת דם, אֲפִלּוּ הוּא מֵת מחמת חולי זה, אֵין מַקִּיזִין לוֹ דָם, ואפילו במקום שאינו עושה בו מום, כיון שמתוך שאדם בהול על ממונו, אם יתירו לו להקיז לו דם, יבוא לעשות כן במקום שעושה מום, כגון בסדיקת ראש אזנו או ניב שפתיו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַקִּיז לו דם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בוֹ מוּם, כיון שסוברים חכמים שאם לא נתיר לו כלל, יבוא להקיז לו דם במקום שעושה בו מום, ולכן התירו לו להקיז לו דם במקום שאינו עושה מום וְאִם עָשָׂה בוֹ מוּם, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׁחֵט עָלָיו – אינו רשאי לשוחטו מחמת מום זה, אלא רק לאחר שיפול בו מום אחר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כיון שהוא חולה ומסוכן למות מחולי זה, יַקִּיז לו דם, ואם אינו יכול להקיז ללא עשיית מום, יקיז אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בוֹ מוּם, ואף מותר לשוחטו מחמת מום זה, כיון שלא התכוון להטיל בו מום, אלא להצילו מחוליו.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)