יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בכורות, פרק ו, משנה ב

משנה ב: רִיס שֶׁל עַיִן שֶׁנִּקַּב, שֶׁנִּפְגַּם, שֶׁנִּסְדַּק, הֲרֵי בְעֵינָיו דַּק, תְּבַלּוּל, חִלָּזוֹן נָחָשׁ, וְעֵנָב. וְאֵיזֶהוּ תְּבַלּוּל, לָבָן הַפוֹסֵק בַּסִּירָא וְנִכְנָס בַּשָּׁחוֹר. בַּשָּׁחוֹר וְנִכְנָס בַּלָּבָן, אֵינוֹ מוּם, שֶׁאֵין מוּמִים בַּלָּבָן:

משנה ב: משנתנו ממשיכה בביאור המומים המתירים את הבכור, ומבארת את מומי העין: רִיס – עפעף שֶׁל עַיִן, והוא העור המכסה את העין כשהיא סגורה, שֶׁנִּקַּב, או שֶׁנִּפְגַּם, או שֶׁנִּסְדַּק, או הֲרֵי שהיה בְעֵינָיו דַּק – פיסת עור המכסה את העין, תְּבַלּוּל – נבלל השחור בלבן שבעין על ידי חִלָּזוֹן נָחָשׁ – בליטת בשר לבן הנמצאת על השחור שבעין, כצורת נחש, ומנומרת כחלזון, וְעֵנָב – או שיש על השחור גרגר לבן כעינב, וְאֵיזֶהוּ תְּבַלּוּל הפוסל על ידי חלזון נחש, לָבָן הַפוֹסֵק בַּסִּירָא – בעיגול הכהה המקיף את השחור, וְנִכְנָס בַּשָּׁחוֹר שבאמצע העין. אבל אם היה חוט שחור בַּשָּׁחוֹר וְנִכְנָס בַּלָּבָן, אֵינוֹ מוּם, לפי שֶׁאֵין מוּמִים בַּלָּבָן, שאין הלבן עיקר העין.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)