מסכת בכורות, פרק ז, משנה א

פרק ז, משנה א: מוּמִין אֵלּוּ, בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין, פּוֹסְלִין בָּאָדָם. יוֹתֵר עֲלֵיהֶן בָּאָדָם, הַכִּילוֹן, וְהַלַּפְתָּן, הַמַּקָּבָן, וְשֶׁרֹאשׁוֹ שָׁקוּעַ, וּשְׁקִיפָס. וּבַעֲלֵי הַחֲטוֹטֶרֶת, רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין:

פרק ז, משנה א: אגב כך שהובאו בפרקים הקודמים דיני מומים בבכור בהמה, יובאו בפרק זה דיני מומים הפוסלים כהנים מעבודתם בבית המקדש: מוּמִין אֵלּוּ שהתבארו לעיל, בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין, פּוֹסְלִין בָּאָדָם – בכהן, מלעבוד בבית המקדש. יוֹתֵר עֲלֵיהֶן בָּאָדָם – יש מומים נוספים באדם, שאינם שייכים בבהמה, הַכִּילוֹן – מי שראשו חד מלמעלה ורחב מלמטה [ודומה לכיסוי של קדירה המכונה 'אכלה'], וְהַלַּפְתָּן – מי שראשו רחב מלמעלה וצר מלמטה, בדומה ללפת, הַמַּקָּבָן – שראשו דומה ל'מקבת', פטיש, שיש לו בליטות משני צדדיו, בערפו ובפדחתו, וְשֶׁרֹאשׁוֹ שָׁקוּעַ, שאין פניו בולטות לפניו כלל, וּשְׁקִיפָס – שאין ראשו בולט לאחוריו כלל, וכאילו נחתכה חתיכה מאחורי ראשו, וּבַעֲלֵי הַחֲטוֹטֶרֶת – שיש בליטה בגבו, רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין, אמנם זהו רק באופן שהבליטה היא של בשר בלבד, אך אם יש בה עצם, לדברי הכל זהו מום.