יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בכורות, פרק ח, משנה י

משנה י: אֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל, הַבְּכוֹרָה, וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהַמְיַבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וְהַמַּתָּנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַתָּנָה כְּמֶכֶר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כֻּלָּן חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, יַחֲזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה וִינַכֶּה לָהֶם מִן הַדָּמִים:

משנה י: בזמן שהיובל נוהג בארץ ישראל [והיינו בזמן שכל ישראל יושבים על אדמתם], בשנת היובל חוזרות האדמות שנמכרו לבעליהם הראשונים, ואֵלּוּ הקרקעות שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל, חלק הַבְּכוֹרָה, כיון שדין חלק הבכורה כדין שאר חלקי הירושה, שאינם חוזרים ביובל, וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, כיון שתנא זה סובר שבעל יורש את אשתו מהתורה [שנאמר (במדבר כז יא) 'וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ', ו'שארו' זו אשתו], וְהַמְיַבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו ויורש את חלק אחיו, ירושה גמורה היא, וְהַמַּתָּנָה, כיון שרק לגבי קרקע שנמכרה אמרה התורה שתחזור ביובל, ולא לגבי קרקע שניתנה במתנה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים חולקים על הדין האחרון ואוֹמְרִים, מַתָּנָה הרי היא כְּמֶכֶר לענין חזרה ביובל, כיון שנאמר (ויקרא כה יג) 'בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ', וכיון שפסוק זה מיותר, שהרי כבר נאמר (ויקרא כה י) 'יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ', יש ללמוד ממנו שגם מתנה חוזרת ביובל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כֻּלָּן – כל האמורים בדברי תנא קמא חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל, וטעמו, כיון שהוא סובר כדברי חכמים שמתנה חוזרת ביובל, וסובר הוא שכל הדברים האמורים לעיל נחשבים כמתנה, שהרי לגבי חלק בכור נאמר בפסוק 'לתת לו פי שנים', והרי זו לשון מתנה. ולגבי המייבם את אשת אחיו כתבה עליו התורה לשון 'בכור', ודינו כמותו להחשיב זאת כמתנה החוזרת ביובל. ולגבי בעל היורש את אשתו סובר הוא שירושה זו היא מדרבנן, וחוזרת ביובל. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, אף שירושתו היא מן התורה ואינה חוזרת ביובל, אם הורישה לו אשה בית קברות של משפחתה, יַחֲזִיר את המקום לִבְנֵי המִשְׁפָּחָה של האשה, כיון שיש בכך פגם למשפחה שיהיו קברותיהם ביד אדם אחר, ויתנו לו את דמי המקום, וִינַכֶּה לָהֶם מִן הַדָּמִים שהם נותנים לו את דמי קברה של אשתו, שהרי הוא חייב בקבורתה.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)