מסכת ברכות, פרק ג, שיעור 49

פרק זה עוסק בעניני תפילה, ופותח בבירור זמני תפילת שחרית, מנחה, ערבית ומוסף.

משנה

תְּפִלַּת הַשַּׁחַר – תפילת שחרית, שתיקנוה חכמים כנגד קרבן תמיד של שחר, זמנה עַד חֲצוֹת היום, והיינו עד סוף שעה שישית, בשעות זמניות [מחלקים את היום, מהבוקר עד הערב, לשנים עשר חלקים שוים, וכל חלק הוא 'שעה'], כיון שזהו סוף הזמן הראוי להקריב קרבן התמיד. רַבִּי יְהוּדָה חולק ואוֹמֵר, זמן תפילת שחרית הוא עַד סוף אַרְבַּע שָׁעוֹת זמניות מהבוקר, כיון שסובר רבי יהודה שזהו זמן הקרבת תמיד של שחר.

תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, זמנה עַד הָעֶרֶב – עד שקיעת החמה (רבינו יונה), כמו סוף זמן הקרבת תמיד של בין הערביים. רַבִּי יְהוּדָה חולק ואוֹמֵר, זמנה הוא עַד פְּלַג הַמִּנְחָה – עד חצי מזמן המנחה, כלומר, 'מנחה' הוא זמן הקרבת קרבן התמיד של בין הערביים, שהוא בשעתיים וחצי האחרונות של היום, לפני השקיעה, ומחצית הזמן הזה, שעה ורבע קודם השקיעה, מכונה 'פלג המנחה', ועד לזמן זה ניתן להתפלל תפילת מנחה, כיון שסובר רבי יהודה שזהו סוף זמן הקרבת תמיד של בין הערביים.

תְּפִלַּת הָעֶרֶב – תפילת ערבית, אֵין לָהּ קֶבַע – אינה חובה קבועה המוטלת על האדם, וכן אין לה קביעות זמן מסוימת, אלא כל הלילה ניתן להתפלל ערבית (רבינו יונה). וְשֶׁל מוּסָפִין – תפילת מוסף של שבת, חגים וראשי חודשים, זמנה כָּל הַיּוֹם, כמו קרבן מוסף עצמו, שניתן להקריבו כל שעות היום.

גמרא

הגמרא מקשה סתירה בין משנתנו לבין ברייתא: שנינו במשנה שתְּפִלַּת הַשַּׁחַר זמנה עַד חֲצוֹת, וּרְמִינְהִי – וקשה על כך ממה ששנינו בברייתא, קריאת שמע, מִצְוָתָהּ עִם הָנֵץ החמה, כלומר, מעט לפני הנץ, כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאוּלָה לִתְפִלָּה – יתחיל תפילת שמונה עשרה מיד אחר ברכות קריאת שמע, המסתיימות בברכת 'גאל ישראל', וְנִמְצָא מִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם. ועל כל פנים מבואר בברייתא שזמן תפילת שחרית הוא עם הנץ החמה.

מתרצת הגמרא, כִּי תַּנְיָא הַהִיא – מה ששנינו בברייתא זו, שזמן קריאת שמע הוא עם הנץ החמה, היינו לְוָתִיקִין – לבני אדם המדקדקים במצוות, ומתפללים עם הנץ החמה, אבל לסתם בני אדם זמן תפילה הוא עד חצות. ומוכיחה זאת הגמרא, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וָתִיקִין הָיוּ גּוֹמְרִין אוֹתָהּ [-את קריאת שמע] עִם הָנֵץ הַחַמָּה, ומתפללים מיד, אֲבָל כּוּלֵּי עָלְמָא – סתם בני אדם, לְדִבְרֵי רַבָּנָן שבמשנתנו, מתפללים תפילת שחרית עַד חֲצוֹת.

הרי"ף מברר את ההלכה בענין זמן תפילה: וְאַף עַל גַב דְּלֵיתָא לִדְרַבָּנָן – שאין הלכה כדברי חכמים דְּאָמְרֵי שזמן תפילה הוא עַד חֲצוֹת היום, אלא הלכה כרבי יהודה שזמנה עד ארבע שעות, מכל מקום הֵיכָא דְּטָעֵי וְצָלִי – באופן שטעה האדם והתפלל לְאַחַר אַרְבַּע שָׁעוֹת, שְׂכַר תְּפִלָּה יְהַבוּ לֵיהּ – נותנים לו מן השמים שכר תפילה, אך שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ לֹא יְהַבוּ לֵיהּ – אין נותנים לו את השכר הראוי למי שמתפלל בזמן.