מסכת ברכות, פרק ט, שיעור 125

הגמרא מביאה ברייתא בענין מקומות שנעשו בהם ניסים לאבותינו: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, הָרוֹאֶה מַעְבְּרוֹת הַיָּם – מקום שעברו בו ישראל בקריעת ים סוף, וּמַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן – מקום שנבקע בו הירדן ועברו ישראל בכניסתם לארץ ישראל, וּמַעְבְּרוֹת נַחַל אַרְנוֹן – ומקום שעברו בו ישראל בנחל ארנון, שנהרגו שונאיהם על ידי נס בתוך ההרים שבהם ארבו להם, וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ שֶׁל בֵּית חוֹרוֹן – אבנים שירדו מן השמים על מלכי האמורי כשרדף אחריהם יהושע בן נון וצבאו, וְאֶבֶן שֶׁזָּרַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן בְּמשֶׁה, כמובא במדרש שזרק עליו אבן גדולה שאין אדם יכול להזיזה, ונעשה למשה נס שלא פגעה בו, וְאֶבֶן שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ משֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁנִּלְחַם בַּעֲמָלֵק, ונצחו ישראל את עמלק בדרך נס, וְהרואה את אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, שהפכה לנציב מלח, וְחוֹמַת יְרִיחוֹ שֶׁנִּבְלְעָה באדמה בדרך נס, הָרוֹאֶה אוֹתָם – אחד מכל אלו, צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם.

מוסיפה הגמרא ואומרת, וְעַל לוֹט וְעַל אִשְׁתּוֹ, מְבָרְכִין שְׁתַּיִם – שתי ברכות, עַל אִשְׁתּוֹ של לוט מְבָרֵךְ 'בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת', על כך שנענשה ונעשתה נציב מלח, וְעַל לוֹט מְבָרֵךְ 'בָּרוּךְ זוֹכֵר הַצַּדִּיקִים', שזכר הקדוש ברוך הוא את אברהם והציל את לוט בן אחיו, דִּכְתִיב (בראשית יט, כט) 'וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וגו' וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה' [וכשרואה את אשת לוט שהפכה לנציב מלח, יודע שבאותו מקום היה גם לוט עצמו בבורחו מההפיכה, ומברך גם על הצלתו, ואין צריך לראות את קברו של לוט כדי לברך (בית יוסף ומשנה ברורה)]

הגמרא דנה עתה בהלכות ברכת הגומל: אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת – לברך ברכת הגומל, יוֹרְדֵי הַיָּם – המפליגים בים כשעלו ליבשה, וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת כשהגיעו לישוב, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא לחירות. ומבאר רב מנין לומדים דינים אלו, יוֹרְדֵי הַיָּם, דִּכְתִיב (תהילים קז כג-לא) 'יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת, עוֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים', וּכְתִיב – ונאמר בהמשך הפסוק 'הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה" וגו', וּכְתִיב 'וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה' וגו', וּכְתִיב 'יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִׁכּוֹר' וגו', וּכְתִיב 'וְיִשְׂמְחוּ כִּי יִשְׁתֹּקוּ  וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם' וגו', וּכְתִיב – וסיום הפסוקים שם, לאחר שהגיעו למחוז חפצם, 'יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ' וגו', הרי מבואר בפסוק שיורדי הים באוניות צריכים להודות לה'.

הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת צריכים להודות, דִּכְתִיב (שם ד-ח) 'תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דֶּרֶךְ' וגו', וּכְתִיב 'רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים' וגו' וּכְתִיב 'וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב' וגו' וּכְתִיב – וסיום הפסוקים, לאחר שהגיעו לעיר מושב, הוא 'יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ' וגו'.

מִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, דִּכְתִיב (שם יז-כא) 'אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ, כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת', וּכְתִיב 'יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם', וּכְתִיב לאחר שהתרפאו, 'יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ' וגו'.

וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, דִּכְתִיב (שם י), 'יוֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל', וּכְתִיב (שם יד-טו) 'יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק', וּכְתִיב לאחר שיצאו מהמאסר, 'יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ' וגו'.