מסכת ברכות, פרק ט, שיעור 135

משנה

חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ את ברכת 'דיין האמת' עַל הָרָעָה, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ ברכת 'הטוב והמטיב' או 'שהחיינו' עַל הַטּוֹבָה, והיינו שיברך גם על הרעה בשמחה ובלב טוב, ויקבל מוסר הבורא בסבר פנים יפות, ויחשוב שהכל לכפרת עוונותיו (רבינו יונה). [ויש שפירשו, לפי שאין אדם יודע תכלית כל ענין, ויש דברים הנראים מתחילתם רעים, וסופם טובה גדולה, ויש דברים הנראים מתחילה כטובה, וסופם רע (רמב"ם)], דִּכְתִיב (שם ו, ה) 'וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ', וכך נדרש הפסוק, 'בְּכָל לְבָבְךָ', ומכך שלא נאמר 'בכל לבך', אלא 'בכל לבבך', יש לדרוש שעבודת ה' היא בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רַע, כלומר, 'יצר טוב' היינו קיום מצוות עשה, ו'יצר רע' היינו כבישת היצר מלעבור עבירות (רבינו יונה) [ויש מפרשים, שאפילו בשעת כעס ורוגז, שזהו 'יצר רע', צריך האדם לעבוד את ה' (רמב"ם)]. 'בְּכָל נַפְשְׁךָ', אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. 'בְּכָל מְאֹדֶךָ', בְּכָל מָמוֹנְךָ, שצריך האדם למסור ולהפסיד את כל ממונו כדי שלא יעבור על איסור אחד מן התורה. דָּבָר אַחֵר, 'בכל מאדך' נדרש מלשון 'מידה', בְּכָל מִדָּהּ וּמִדָּה שֶׁהוּא [-הקדוש ברוך הוא] מוֹדֵד לְךָ, בין מידה טובה ובין מידה הנראית רעה, בַּכֹּל הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ, ומכאן נלמד הדין שפתחה בו המשנה, שצריך לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה.

גמרא

שנינו במשנה 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה', אך אין הכוונה שיברך על הרעה ברכת 'הטוב והמטיב', אלא חַיָּב לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה 'בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת' וְכוונת המשנה שמְקַבְּלָהּ עָלָיו בְּשִׂמְחָה, כְּעִנְיַן שֶׁהוּא מְקַבֵּל אֶת הַטּוֹבָה, כְּדִכְתִיב (תהלים קא, א) 'חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה', כלומר, אִם ה' עושה עימי חֶסֶד, אָשִׁירָה, וְכן אִם עושה עימי מִשְׁפָּט, דין קשה, גם כן אָשִׁירָה. וּכְתִיב (שם נו, יא) 'בֵּאלהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר', כלומר, 'אלוהים' זו מידת הדין, וה' זו מידת הרחמים, ובין שנוהג עימי ה' במידת הדין ובין שנוהג עימי במידת הרחמים, אהללנו. וּכְתִיב (שם קטז, יג) 'כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא'. וּכְתִיב (איוב א, כא) 'ה' נָתַן וַה' לָקַח יִהְיֶה שֵׁם ה' מְבֹרָךְ'.

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר 'כָּל דְּעָבֵיד רַחְמָנָא לְטַב' – כל מה שה' עושה, הרי זה לטוב עבורינו, אף אם בתחילה איננו מבינים זאת.

וּלְעוֹלָם יִהְיוּ דְּבָרָיו שֶׁל אָדָם מְעַטִּין כשהוא מדבר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה, א) 'אַל תְּבַהֵל [-אל תמהר] עַל פִּיךָ, וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים'.

תַּנְיָא – שנינו בברייתא, אַל יְהַלֵּךְ אָדָם אֲחוֹרֵי אִשָּׁה בַּדֶּרֶךְ, כיון שגורם לעצמו בכך הרהורי עבירה, וַאֲפִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ, שאין בזה חשש עבירה, מגונה הדבר שילך אחריה. נִזְדַּמְּנָה לוֹ אשת איש ההולכת לפניו עַל הַגְּשָׁרִים, יְסַלְּקֶנָהּ לִצְדָדִין – יסלק עצמו לצידי הדרך ויעבור לפניה, כדי שלא יראנה, וְהָעוֹבֵר אֲחוֹרֵי אִשָּׁה בַּדֶּרֶךְ – הרגיל תמיד לעשות כן, סופו בא לידי חטא ממש (תוספות), ומחמת כן לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.

אָמַר רַב נַחְמָן, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תַּנָּא [-ויש אומרים ששנינו כן בברייתא], מוטב לאדם שילך אֲחוֹרֵי אֲרִי, וְלֹא אֲחוֹרֵי אִשָּׁה, כאשר אינו יכול ללכת בדרך שלישית אלא באחת מדרכים אלו (מהרש"א), לפי שאחורי ארי זו סכנה גשמית, ואחורי אשה זו סכנת הנפש, שיבא לידי חטא. ואף על פי כן, מוטב שילך אֲחוֹרֵי אִשָּׁה, וְלֹא ילך אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין, שמחמת כן יחשדו בו שהוא כופר בה', וְלֹא אֲמָרָן – ולא אמרנו דין זה, שהמעבר מאחורי בית הכנסת חמור כל כך, אֶלָּא דְּלֵיכָּא פִּתְחָא אַחֲרִינָא – באופן שאין פתח אחר לבית הכנסת, שיחשבו הרואים שיכנס בו, וְלָא דָּרֵי טוֹעֲנָא – ואינו טעון משא, שיבינו הרואים שמחמת כן אינו יכול להכנס, וְלָא רָכִיב חֲמָרָא – ואינו רוכב על גבי חמור, שיבינו הרואים שאינו יכול להניחו ולהכנס, אֲבָל אִי אִיכָּא חַד מֵהַנֵּי – אבל אם התקיים אחד משלשת דברים אלו, לֵית לָן בָּהּ – אין בכך כל חשש.

תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, הַמַּרְצֶה – הסופר מָעוֹת לְאִשָּׁה, ונותנם מִיָּדוֹ לְיָדָהּ אוֹ מִיָּדָהּ לְיָדוֹ, ועושה כן בִּשְׁבִיל שֶׁיִּסְתַּכֵּל בָּהּ, אֲפִילּוּ גָּדוֹל בַּתּוֹרָה כְּמשֶׁה רַבֵּנוּ, לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא, כא) בפסוקים העוסקים באשה, 'יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע', כלומר, אפילו מי שגדול כמשה רבינו שקיבל את התורה מידו של הקדוש ברוך הוא, לא ינקה אם יעבור על איסורים אלו.