מסכת ברכות, פרק ט, שיעור 138

שנינו במשנה: 'לֹא יִכָּנֵס אָדָם לְהַר הַבַּיִת' וְכוּ' וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַרְיָּא'.

הגמרא מביאה אופן שבו מותר לעשות מהר הבית קפנדריא: אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהַּ, הַנִּכְנָס להר הבית שֶׁלֹּא כדי לַעֲשׂוֹתוֹ קַפַּנְדַרְיָּא, אלא לצורך הקרבת קרבן וכדומה, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ קַפַּנְדַרְיָּא – מותר לו להכנס בפתח אחד ולצאת בפתח אחר.

מבררת הגמרא, מַאי – מה היא משמעות לשון 'קַפַּנְדַרְיָּא'. מבארת הגמרא, דְּאָמַר – שכך אומר האדם, אַדְּמַקִּיפְנָא אַדָּרֵי – עד שאני מקיף את כל שורת הבתים שלפני, אֵיעוּל בְּהָא – אכנס במקום זה, ואקצר את דרכי.

אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא, הַנִּכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל, מִצְוָה לַעֲשׂוֹת קַפַּנְדַרְיָּא – להכנס בשער אחד, ולצאת בשער אחר, שהרי כן היו עושים גם בהר הבית, שֶׁנֶּאֱמַר ביחזקאל (מו, ט) לגבי ההנהגה שתהיה בבית המקדש השלישי 'וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' בַּמּוֹעֲדִים, הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב, וְהַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה, לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ, כִּי נִכְחוֹ יֵצֵא'. והטעם שיש לעשות כן, כיון שעל ידי כך הוא מראה שחביב עליו בית הכנסת (ר"ן מגילה ט:).

דין נוסף בהנהגת הכבוד הראויה בהר הבית: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי, כָּל הָרוֹקֵק בַּזְּמַן הַזֶּה בְּהַר הַבַּית, כְּאִלּוּ רוֹקֵק בְּעֵינָיו של הקדוש ברוך הוא, שֶׁנֶּאֱמָר (מלכים א' ט, ג) 'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים', ולשון 'כל הימים' כוללת גם את הזמן שבית המקדש חרב.

הגמרא מבארת עתה שאף ש'קפנדריא' אסורה גם בבית הכנסת, כמו בהר הבית, יש דברים שאין דין בית הכנסת שוה להר הבית: אָמַר רַבָּה, וּרְקִיקָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מֻתָּר, אף שבהר הבית הדבר אסור. מַאי טַעְמָא – ומה הטעם לכך, כיון דיָלְפִינַן – לומדים זאת מִדין מִּנְעָל, מַה מִּנְעָל מֻתָּר בבית הכנסת, אף שבהר הבית אסור להכנס במנעל שברגליו, אַף רְקִיקָה מֻתֶּרֶת.

רָבָא אָמַר, יש סברא אחרת לחילוק בין קפנדריא למנעל ורקיקה, כְּבֵיתוֹ – ההנהגה הראויה בבית הכנסת צריכה להיות כפי שנוהג האדם בביתו, מַה [-כשם שב]בֵּיתוֹ של אדם, קַפַּנְדַרְיָּא קָפְּדֵי אִינְשֵׁי – מקפידים בני אדם שלא יעשו מבתיהם קיצור דרך, מִנְעָל וּרְקִיקָה לָא קָפְדֵי אִינְשֵׁי – אך אינם מקפידים שלא יכנסו לביתם במנעלים, או שלא ירקו בביתם, אַף בֵּית הַכְּנֶסֶת כך, קַפַּנְדַרְיָּא אָסוּר, רְקִיקָה וּמִנְעָל שָׁרִי – מותר.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַשִּׁי, אָמַר רַב, הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, שם התפלל, וְנִכְנָס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ כדי ללמוד תורה, זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פד, ח) 'יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן', והיינו שההולך מחיל אל חיל, מתפילה ללימוד תורה, עליו נאמר 'יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן', שזוכה ומקבל פני שכינה.

הַדְרָן עֲלָךְ הָרוֹאֶה וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת