מסכת דמאי, פרק ז, משנה א

פרק ז, משנה א: הַמַּזְמִין אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, אוֹמֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ מָחָר, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:

משנה א: הַמַּזְמִין אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, אך אינו יכול להפריש מעשרות בשבת עצמה, הרי הוא מַתְנֶה ואוֹמֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ מָחָר, והיינו אחד ממאה, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר יהיה במקום הסָמוּךְ לוֹ (ואת שאר המעשר, שהם תשעה ממאה, אינו צריך להפריש שהרי הוא מותר באכילה לזרים), זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר, והיינו אותו אחד ממאה שאפריש, עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, והוא אסור באכילה, ולכן צריך להפרישו, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת, ולמחר כשבא לאכול אצל חבירו מפריש רק את אותו אחד ממאה, וחלים התרומות והמעשרות כפי שאמר בערב שבת.