מסכת הוריות, פרק ב, משנה ג

משנה ג: אֵין חַיָּבִין אֶלָא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה אֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה. אֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ בְדָבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָאת. וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, עַד שֶׁיּוֹרוּ עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָאת:

משנתנו מבארת על אילו טעויות בהוראה מביאים בית דין או הכהן המשיח פר לחטאת:

משנה ג: אֵין חַיָּבִין פר העלם דבר של ציבור אֶלָא עַל הֶעְלֵם דָּבָר – ששגגו בהוראה ונעלם מהם הדין, עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה – ושגגו רוב הציבור ועשו מעשה על פי הוראה מוטעית זו, וְכֵן דינו של הכהן הַמָּשִׁיחַ, שאינו מביא פר העלם דבר אלא אם כן נעלם ממנו הדין והורה לעצמו היתר, ואף עשה מעשה על פי הוראתו. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, אֵין חַיָּבִין פר ושעיר אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה. אֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין פר העלם דבר של ציבור, עַד שֶׁיּוֹרוּ בְדָבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָאת קבועה, וְכֵן דינו של הכהן הַמָּשִׁיחַ שטעה. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה – אין חייבים פר ושעיר בשגגת הוראה של עבודה זרה, עַד שֶׁיּוֹרוּ היתר עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָאת, למעט חיבוק ונישוק של עבודה זרה, שאין חייבים עליהם חטאת, ואם טעו בית דין והורו בהם היתר אין מביאים פר העלם דבר של ציבור.