מסכת זבחים, פרק ו, משנה ה
משנה ו: לֹא הֵסִיר לֹא אֶת הַמֻּרְאָה וְלֹא אֶת הַנּוֹצָה וְלֹא אֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִין עִמָּהּ וְלֹא סְפָגוֹ בַמֶּלַח, כָּל שֶׁשִּׁנָּה בָהּ מֵאַחַר שֶׁמִּצָּה אֶת דָּמָהּ, כְּשֵׁרָה. הִבְדִּיל בַּחַטָּאת וְלֹא הִבְדִּיל בָּעוֹלָה, פְּסוּלָה. מִצָּה דַם הָרֹאשׁ וְלֹא מִצָּה דַם הַגּוּף, פְּסוּלָה. מִצָּה דַם הַגּוּף וְלֹא מִצָּה דַם הָרֹאשׁ, כְּשֵׁרָה:
משנה ו: אף שלכתחילה צריך לעשות כן, מכל מקום בדיעבד, אם לֹא הֵסִיר מעולת העוף לֹא אֶת הַמֻּרְאָה (-הזפק), וְלֹא אֶת הַנּוֹצָה, וְלֹא אֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִין עִמָּהּ, וְלֹא סְפָגוֹ בַמֶּלַח, כָּל דבר שֶׁשִּׁנָּה בָהּ (-בעבודתה) מֵאַחַר שֶׁמִּצָּה אֶת דָּמָהּ למזבח, כְּשֵׁרָה. הִבְדִּיל את הראש מהגוף בַּחַטָּאת, והיינו שחתך שני סימנים, וְכן אם לֹא הִבְדִּיל את הראש בָּעוֹלָה, שחתך רק סימן אחד, פְּסוּלָה, כיון שכל שינוי שהוא לפני מיצוי הדם, פוסל. מִצָּה רק את דַם הָרֹאשׁ למזבח, וְלֹא מִצָּה דַם הַגּוּף, פְּסוּלָה, כיון שעיקר הדם הוא בגוף. אבל אם מִצָּה דַם הַגּוּף וְלֹא מִצָּה דַם הָרֹאשׁ, כְּשֵׁרָה:
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
