מסכת חולין, פרק ח, משנה ב

משנה ב: צוֹרֵר אָדָם בָּשָׂר וּגְבִינָה בְּמִטְפַּחַת אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹגְעִין זֶה בָזֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנֵי אַכְסְנָאִין אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, זֶה בָּשָׂר וְזֶה גְּבִינָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין:

משנה ב: צוֹרֵר אָדָם בָּשָׂר וּגְבִינָה בְּמִטְפַּחַת אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹגְעִין זֶה בָזֶה, כיון שאם הם נוגעים זה בזה, אף ששניהם צוננים, יש צורך להדיחם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,שְׁנֵי אַכְסְנָאִין – שני אנשין זרים המתאכסנים באכסניה אחת, ואינם מכירים זה את זה,אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, זֶה בָּשָׂר וְזֶה גְּבִינָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שמא יאכל אחד משל חבירו. אבל אם הם מכירים זה את זה, אסורים לאכול על שולחן אחד, שמא יאכל האחד משל חבירו.