מסכת חולין, פרק יב, משנה ה

משנה ה: לֹא יִטּוֹל אָדָם אֵם עַל בָּנִים, אֲפִלּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְּצוֹרָע. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְאִסָּר, אָמְרָה תוֹרָה (דברים כב), לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים, קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה:

משנה ה: לֹא יִטּוֹל אָדָם אֵם עַל בָּנִים, אֲפִלּוּ אם עושה כן כדי להשתמש בציפור לְטַהֵר אֶת הַמְּצוֹרָע. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה זו, שֶׁהִיא כְאִסָּר – אין בה חסרון כיס אלא דבר מועט, כאיסר, שזו מטבע קטנה, אָמְרָה על כך התוֹרָה (דברים כב ז) 'לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים', קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, ששכרן מרובה.

הדרן עלך מסכת חולין