מסכת חלה, פרק ב, משנה ו
משנה ו: חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח, חַיָּבִים בַּחַלָּה. הֵם וּשְׂאֹרָן וְסֻבָּן וּמֻרְסָנָן חֲמֵשֶׁת רְבָעִים, חַיָּבִין. נִטַּל מֻרְסָנָן מִתּוֹכָן וְחָזַר לְתוֹכָן, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין:
משנה ו: משנתנו מבארת מהו שיעור העיסה החייבת בהפרשת חלה: חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח – עיסה העשויה מחמשה רבעי קב של קמח, חַיָּבִים בַּחַלָּה, כיון שנאמר בפרשה זו 'ראשית עריסותיכם', ועיסת מדבר היתה מהמן שניתן להם עומר לגולגולת, עשירית האיפה, וזהו שיעור חמשה רבעי הקב. ומצטרפים לשיעור זה, הֵם – הקמח עצמו, וּשְׂאֹרָן – השאור שנותנים בעיסה, וְסֻבָּן – הסובין הדקים שיש בקמח, וּמֻרְסָנָן – הסובין הגסים שיש בקמח, אם כולם יחד חֲמֵשֶׁת רְבָעִים, חַיָּבִין, כיון שדרך העניים ללוש את הפת עם הסובין שבהם. אמנם אם נִטַּל מֻרְסָנָן מִתּוֹכָן, ונפחתו משיעור חמשת רבים, וְחָזַר לְתוֹכָן, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין, כיון שאין דרך להחזיר את הסובין לעיסה לאחר שהוציאום.
