מסכת חלה, פרק ג, משנה ט

משנה ט: כַּיּוֹצֵא בוֹ, זֵיתֵי מָסִיק שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם זֵיתֵי נִקּוּף, עִנְּבֵי בָצִיר עִם עִנְּבֵי עוֹלְלוֹת, אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו, מוֹצִיא תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּל, וְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן:

משנה ט: דין נוסף כַּיּוֹצֵא בוֹ – דומה לדין שהתבאר במשנה הקודמת, זֵיתֵי מָסִיק – זיתים שמסק בעל הבית מעציו, והם חייבים בתרומות ומעשרות, שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם זֵיתֵי נִקּוּף – זיתים של מתנות עניים שנלקטו על ידי העניים, והם פטורים מתרומות ומעשרות, או עִנְּבֵי בָצִיר של בעל הבית, החייבים בתרומות ומעשרות, שנתערבו עִם עִנְּבֵי עוֹלְלוֹת של מתנות עניים, הפטורים מתרומות ומעשרות (ואינו יכול לערב מהם, כיון שיתכן שיערב מהחיוב על הפטור או להיפך), אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, כלומר, שיש לו זיתים או ענבים של טבל שיכול הוא לעשר מהם על התערובת, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן – מעשר לפי החשבון של הזיתים או הענבים שבתוך התערובת החייבים במעשרות. וְאִם לָאו, שאין לו פירות אחרים של טבל, מוֹצִיא תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּל, כאילו כל התערובת חייבת בתרומות ומעשרות, וְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן, כלומר, אף על פי שמחמת ספק האיסור שבדבר עליו להפריש תרומות ומעשרות כאילו הכל טבל, זהו לענין תרומה ותרומת מעשר שהם אסורים באכילה לזרים, אבל מעשר ראשון ומעשר שני שהם מותרים לזרים, אף על פי שמפריש מעשרות אלו על כל הפירות, מכל מקום אינו צריך לתת ללוי מעשר ראשון, או לפדות את המעשר שני (או לתת מעשר עני לעניים), אלא לפי החשבון של הפירות שהיו חייבים במעשרות מתחילה.