מסכת יבמות, פרק ו, משנה ב

משנה ב: וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אוֹ פְסוּלוֹת, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, פְּסָלָהּ. וְלֹא חִלֵּק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה:

משנה ב: משנתנו ממשיכה לבאר שהעראה נחשבת כגמר ביאה לכל דבר: וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אוֹ על אחת מהנשים הפְּסוּלוֹת, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, או גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, בכל אלו פְּסָלָהּ בביאתו אף שלא היתה בה אלא העראה. וְלֹא חִלֵּק הכתוב אף לגבי דינים אלו בֵּין בִּיאָה כדרכה לְבין בִיאָה שלא כדרכה.