הגמרא מביאה מחלוקת בדינו של רבי: תַּנְיָא אִידָךְ – שנינו בברייתא אחרת, הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְחָזַר וְקִדְּשָׁהּ, רַבִּי אוֹמֵר, הדין תלוי באופן הקידושין, שאם קִדְּשָׁהּ לְשֵׁם אִישׁוּת, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט, כיון שקדושין תופסים בחייבי לאוין, ואם קדשה לְשֵׁם יַבְמוּת, אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט, כיון שקדושי טעות הם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין שֶׁקִּדְּשָׁהּ לְשֵׁם אִישׁוּת, ובֵּין שֶׁקִּדְּשָׁהּ לְשֵׁם יַבְמוּת, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט. וְהָא נַמִּי דִּתְנַן – וגם דין זה ששנינו במשנה, אֲבָל לֹא לְאַחַר בְּעִילָה כְּלוּם, וּתְנָן נַמִּי – ושנינו גם במשנה אחרת הַבְּעִילָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא בִּתְחִלָּה [-לפני חליצה או גט] אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם, שאם קידש את צרת יבמתו אין זה כלום, אַלִּיבָּא דְּהַאי תַּנָּא הִיא – היינו לשיטת תנא זה, שאין קדושין תופסים באשה האסורה על האדם, אֲבָל לְרַבָּנָן, הסוברים שקידושין תופסים בכל הנשים האסורות מלבד חייבי כריתות, הַבְּעִילָה נַמִּי יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם – אף אחרי שייבם אחת מנשות אחיו, קדושין תופסים בשאר נשותיו, והיינו כְּגוֹן שְׁתֵּי יְבָמוֹת מִבַּיִת אֶחָד שֶׁנָּפְלוּ לִשְׁנֵי אַחִין, וּבָא אֶחָד מֵהֶן עַל אַחַת, וְחָזַר הוּא אוֹ אָחִיו וְקִדֵּשׁ אֶת צָרָתָהּ, אף שהיא אסורה עליו, מכל מקום חלו קדושיו וצְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט, דְּקַיְימָא לָן – שהרי מקובל בידינו דְּחַיְּיבֵי עֲשֵׂה הִיא – שהיבמה הנוספת אסורה על אחי המת באיסור עשה, כִּדְאָמַר בְּפֶרֶק קַמָא, אִתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְחָזַר הוּא אוֹ אֶחָד מִן הָאַחִין וּבָא עַל צָרָתָהּ, פְּלִיגֵי בָּהּ – נחלקו בהלכה זו רַב אַחָא וְרַבִינָא, חַד מהם אָמַר, עובר בַּעֲשֵׂה, כיון שנאמר (דברים כה ט) 'כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו', ודרשו חכמים שרק בית אחד אפשר לבנות, וממילא אחרי שייבם אחד האחים את אחת מנשות המת, אסור לבנות בית נוסף על ידי יבום אשה נוספת של המת, והרי זה לאו הנלמד ממצוות עשה, שדינו כמצוות עשה. וְחַד מהם אָמַר, בְּכָרֵת, כיון שכל אשת אח שלא במקום מצוה יש בה חיוב כרת, וממילא צרת היבמה שכבר אין בה מצוות יבום, וכמו שנלמד מהפסוק, חוזר דינה להיות ככל אשת אח שלא במקום מצוה, שהיא בכרת [אמנם דעת החולק היא שמיד כשמת האח ונפלו כל נשותיו ליבום, פקע איסור הכרת של אשת אח, ולאחר שהתייבמה אחת מהם נוצר איסור חדש הבא מכח עשה, אבל איסור אשת אח שיש בו כרת כבר התבטל, ואינו חוזר שוב], וְקַיְימָא לָן – ומקובל בידינו דְּכָל הֵיכָא דִּפְלִיגֵי – שבכל מקום שנחלקו רַב אַחָא וְרָבִינָא, הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּקֵל, ואף כאן יש לפסוק כדברי המיקל, שאין צרת היבמה אסורה על היבם אלא באיסור עשה, ולא באיסור שיש בו כרת, ולכן קדושין תופסים בה, וּכְבָר בָּרֵירְנָא לָהּ בְּפֶרֶק קַמָא – וכבר ביררנו דינים אלו בפרק ראשון.
מברר הרי"ף את ההלכה במחלוקת רבי ורבנן לגבי החולץ ליבמתו וחזר וקידשה, וְכוּלְּהוּ טַעֲמֵי דְאִיתְּמְרוּ בְּהַאי פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי וְרַבָּנָן – וכל הטעמים שנאמרו בגמרא בביאור מחלוקת זו, לֹא סַמְכִינָן עֲלַיְהוּ – אין סומכים עליהם להלכה, דְּלָאו אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא נִינְהוּ – כיון שלא נקטה אותם הגמרא לפי ההלכה, אֶלָּא אוֹקִימְתָּא בְּעָלְמָא נִינְהוּ – אין אלו אלא ביאורים שעל פיהם העמידה הגמרא את המחלוקת, אך אין אלו ביאורים המוכרחים בביאור מחלוקת זו, וְלֵיתָא לִדְרַבִּי – ואין הלכה כרבי, דְּקַיְימָא לָן – שהרי מקובל בידינו שהֲלָכָה כְּרַבִּי רק מֵחֲבֵירוֹ – כשהוא חולק על תנא יחיד, וְלֹא מֵחֲבֵרָיו – אך לא כשתנאים מרובים חולקים עליו, הִלְכָּךְ – ולכן אנו פוסקים הלכה כדברי חכמים שהחולץ ליבמתו וחזר וקדשה, בֵּין שֶׁקִּדְּשָׁה לְשֵׁם אִישׁוּת, בֵּין שֶׁקִּדְּשָׁה לְשֵׁם יַבְמוּת, צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, כְּרַבָּנָן.
(אָמַר רָמִי בַּר חָמָא, הֲרֵי אָמְרוּ חכמים דין זה, אָמַר הארוס לְלַבְלָר כְּתוֹב גֵּט לַאֲרוּסָתִי, לִכְשֶׁאֶכְנְסֶנָּה – לאחר שאשאנה אֲגָרְשֶׁנָּה, הֲרֵי זֶה גֵּט כשר, מִפְּנֵי שֶׁבְּיָדוֹ לְגָרְשָׁהּ כבר עתה, שהרי אף לאחר קידושין וקודם נישואין יש צורך בגט כדי לבטל את הקדושין. וּלְאִשָּׁה בְּעָלְמָא – אבל אם אמר ללבלר שיכתוב גט לאשה פנויה, כדי שלאחר שישאנה יוכל לגרשה, אֵינוֹ גֵּט, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְגָרְשָׁהּ כעת, שהרי אינה אשתו, וכיון שגט צריך להכתב לשם ביטול הקדושין של איש ואשה אלו, אי אפשר לכותבו קודם שקידשה. מסתפקת הגמרא, אמר ללבלר שיכתוב גט לִיבִמְתּוֹ, מַהוּ – מה דינו, האם כֵּיוָן דַּאֲגִידָא בֵּיהּ – מאחר ויש לה זיקת אישות אליו, כַּאֲרוּסָתוֹ דָּמְיָא – הרי היא דומה לארוסתו, שאף היא אינה נשואה לו לגמרי, ומכל מקום יכול כבר לכתוב לה גט [ויועיל לה הגט אפילו לאחר שייבם אותה ותהיה אשתו ממש (ריטב"א)], אוֹ דִּלְמָא – או שמא נאמר, כֵּיוָן דְּלֹא עָבַד מַאֲמָר – מאחר ולא עשה בה עדיין מאמר, לֹא – אין שייך לכתוב גט לשמה [ולא יועיל לה אפילו לאחר שיעשה בה מאמר בלבד (ריטב"א)]. אומרת הגמרא, תֵּיקוּ – תעמוד שאלה זו בספק, ולא נפשטה. מברר הרי"ף את ההלכה בדין זה: וְקַיְימָא לָן – ומקובל בידינו כלל זה, תֵּיקוּ דְּאִיסּוּרָא – בכל מקום שנשארת הגמרא ב'תיקו' לגבי ספק איסור, לְחוּמְרָא – יש להחמיר, וְלכן אִם כָּתַב גֵּט לִיבִמְתּוֹ, לִכְשֶׁיִּכְנְסֶנָּה יְגָרְשֶׁנָּה, וְכָנְּסָהּ, וְגֵרְשָׁה בּוֹ, הַוְיָא – הרי היא סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת:)
סְלִיקוּ לְהוּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל
