מסכת יבמות, פרק יד, משנה ז

משנה ז: שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת פִּקְחוֹת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִקַּחַת, אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, כּוֹנֵס, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם.

משנה ז: שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, שהיו נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת [-נשים שאינן אחיות] פִּקְחוֹת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, הרי הוא עושה כרצונו, אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם, שהרי היא זקוקה לו מדרבנן, ואין בכך כל חשש, מאחר ואינה קרובה לאשתו. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה אחיו החֵרֵשׁ בַּעַל הפִּקַּחַת, כּוֹנֵס את יבמתו, שהרי אין חרש יכול לחלוץ, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם – אינו יכול לגרשה לעולם, כיון שנישואים אלו שהם מכח יבום הם נישואים החלים מן התורה, ואין חרש יכול לתת גט שיועיל מהתורה [ורק בקידושין שקידש בעצמו, שהם קידושין המועילים מדרבנן, אמרו חכמים שכשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה, אבל ביבום החל מן התורה, אין כח בגט דרבנן להפקיע אישות דאורייתא].