יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת יומא, פרק ג, משנה ז

משנה ז: בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵּשׁ פִּלּוּסִין שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וּבֵין הָעַרְבַּיִם הִנְדְּוִין שֶׁל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת זוּז, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ שֶׁל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מָנֶה, וּבֵין הָעַרְבַּיִם שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, הַכֹּל שְׁלשִׁים מָנֶה. אֵלּוּ מִשֶּׁל צִבּוּר. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף, מוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ:

כפי שהתבאר, בזמן עשיית העבודות המיוחדות ליום הכפורים היה הכהן הגדול לובש בגדי בוץ, והוא פשתן לבן. ולצורך כך היו לו שתי מערכות של בגדים, אחת לעבודות הבוקר, ואחת לעבודות של בין הערביים. בבגדים אלו היה הכהן הגדול משתמש פעם אחת בלבד, ובמוצאי יום הכפורים היו הבגדים נגנזים. משנתנו מבררת את שוויים של הבגדים, ומי היה קונה אותם.

בַּעבודות של שַּׁחַר הָיָה הכהן הגדול לוֹבֵּשׁ פִּלּוּסִין – בוץ דק ויפה הבא מארץ רעמסס, בשווי שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה – אלף ומאתים זוז, וּבעבודה של בֵּין הָעַרְבַּיִם, והיא הוצאת הכף והמחתה מקדש הקדשים, היה לובש הִנְדְּוִין – בגדי בוץ הבאים מארץ הודו, בשווי שֶׁל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת זוּז, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ בגדים בשווי שֶׁל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מָנֶה – אלף ושמונה מאות זוז, וּבֵין הָעַרְבַּיִם היה לובש בגדים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, הַכֹּל – כל הבגדים יחד היו שווים שְׁלשִׁים מָנֶה, כלומר, עיקר ההקפדה היא על כך ששוויים הכולל של שתי מערכות הבגדים יהיה שלשים מנה, ולכן אם פיחת משוויים של בגדי השחר והוסיף בשל בין הערביים, כגון שהיו אלו של בוקר שבעה עשר מנה ושל בין הערביים שלשה עשר מנה, כשר הדבר. ומכל מקום יש צורך שיהיו בגדי השחר יקרים יותר מבגדי בין הערביים.

שיעורים אֵלּוּ שאמרנו בשווי בגדי הכהן הגדול, מִשֶּׁל צִבּוּר הן, שחייבים לתת לו בגדים בשווי זה, וְאִם רָצָה הכהן הגדול לְהוֹסִיף על שוויים ולקנות בגדים יקרים יותר, מוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ, ובתנאי שיתן את התוספת כמתנה להקדש.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)