מסכת כלאים, פרק ג, משנה א
פרק ג, משנה א: עֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, זוֹרְעִים בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים, אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. הָיָה לָהּ גְּבוּל גָּבוֹהַּ טֶפַח, זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, שְׁלֹשָׁה עַל כָּל גְּבוּל וּגְבוּל, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. לֹא יִטַּע רֹאשׁ הַלֶּפֶת בְּתוֹךְ הַגְּבוּל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַלְאֵהוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁשָּׁה בָּאֶמְצַע :
פרק ג, משנה א: אף על פי שהתבאר לעיל שיש להרחיק ירק מירק ששה טפחים, זהו דוקא בשדה גדולה, אך בערוגה קטנה הקילו חכמים ודי להרחיק טפח ומחצה בין מיני הזרעים, שזהו שיעור יניקה. ועוד הקילו, שאם שני המינים אינם סמוכים זה לזה, אלא נוגעים זה בזה בקרן זוית בלבד, כגון ששורה אחת מן הדרום ושורה אחת מן המזרח, ויש ביניהם מרובע ריק, אין צורך בהרחקה נוספת, כיון שניכר שלא נזרעו בערבוביא.
עֲרוּגָה שֶׁהִיא בגודל שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, זוֹרְעִים (-ניתן לזרוע) בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה מיני זֵרְעוֹנִים, אַרְבָּעָה מינים בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה, כלומר, מין אחד בכל צד, ברוחב טפח, לכל אורך אותו צד, מלבד קרנות הערוגה שאותם יש להשאיר ריקים, כדי שלא יתערבו המינים, ומשאירים בכל קרן זוית טפח על טפח ריק, וְאֶחָד נוסף, מין חמישי, בָּאֶמְצַע, זרע אחד בלבד, באופן שיהא מרחק של טפח ומחצה בינו לבין הזרעים שבצדדים (ואף שבזויות מספיק מרחק קטן יותר, הינו כיון שקרן הזוית עצמה מהוה היכר והבדל בין הזרעים, אבל בזרע האמצעי, שאין לו הכר, יש צורך במרחק של טפח ומחצה בינו לבין שאר הזרעים שבצדדים).
(אמנם, כשם שבקרן זוית אין צורך בהרחקה, כך אם יזרע את הזרעים האמצעיים בריבוע, באופן שהצלעות של הריבוע האמצעי יהיו באלכסון ביחס לריבוע החיצוני (ראה בקובץ המצורף), הרי זה כהיכר של קרן זוית, ואף שקדקדי הריבוע הפנימי נוגעים בזרעים המקיפים אותו, הדבר מותר).
משנתנו ממשיכה לבאר את מנין הזרעים שניתן לזרוע בערוגה אחת: הָיָה לָהּ גְּבוּל גָּבוֹהַּ טֶפַח, כלומר, אם אותה ערוגה של שה טפחים על ששה טפחים היתה מוקפת בשפה גבוהה טפח מכל צדדיה, ורוחבה טפח, ונמצא שיחד עם השפה הזו גודל הערוגה הוא שמונה טפחים על שמונה טפחים, זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר זרעים, שְׁלֹשָׁה עַל כָּל גְּבוּל וּגְבוּל – בכל צד מניחים טפח על טפח בקרן זוית, וזורעים טפח ומניחים טפח ומחצה, וזורעים טפח ומניחים טפח ומחצה, וזורעים טפח, ואחריו מניחים טפח בקרן זוית, נמצא שזורע בכל צד שלשה מיני זרעים, הרי אלו שנים עשר, וְאֶחָד נוסף בָּאֶמְצַע, ואף על פי שמלבד הגבול הגבוה נשאר השטח האמצעי שבערוגה ששה על ששה טפחים, והתבאר ברישא שבערוגה כזו מותר לזרוע חמשה מיני זרעים, מכל מקום יש צורך בהרחקה נוספת אף מהזרעים שבגבול הגבוה, ואין לזרוע באמצע יותר ממין אחד. ואת אותו מין זורע במרובע שצלעותיו הם באלכסון לצלעות הגבול הגבוה, וכעין האופן שהתבאר ברישא, ויכול לזרוע באופן זה ריבוע שגודלו שמונה עשר טפחים מרובעים (ראה בקובץ המצורף). אמנם אם לא היה הגבול גבוה טפח, אף שהיתה הערוגה שמונה על שמונה טפחים, היה דינה כמו ברישא, שזורעים בה רק חמשה מינים. (וכל שכן שמותר לזרוע מין אחד לכל אורך הגבול, כמו ברישא של המשנה, אך חידשה המשנה עתה שכיון שיש מקום מרווח יותר, יכול אף לזרוע מיני זרעים שונים, בהפסק של טפח ומחצה בין מין למין).
לֹא יִטַּע רֹאשׁ הַלֶּפֶת בְּתוֹךְ הַגְּבוּל הגבוה שסביב לערוגה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַלְאֵהוּ – דרכו של הלפת להתפשט ולמלא את כל הערוגה, ונראה הדבר כזריעה בתערובת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בין ברישא לגבי ערוגה של ששה על ששה, ובין בסיפא באופן שיש לערוגה גבול גבוה, יכול לזרוע שִׁשָּׁה מיני זרעים בָּאֶמְצַע, כשהם רחוקים זה מזה (ראה בקובץ המצורף):
