משנה ט: בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין וּפְרוּעֵי רֹאשׁ נִכְנָסִים לְשָׁם. הַהֵיכָל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלָיִם. קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מְקֻדָּשׁ מֵהֶם, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם אֶלָּא כֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שָׁוֶה לַהֵיכָל, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין, וּפְרוּעֵי רֹאשׁ, וּשְׁתוּיֵי יַיִן, וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם נִכְנָסִים לְשָׁם, וּפוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ בִּשְׁעַת הַקְטָרָה:
משנה ט: ח. המקום שבֵּין הָאוּלָם הסמוך להיכל וְלַמִּזְבֵּחַ החיצון מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין כהנים בַּעֲלֵי מוּמִין וּפְרוּעֵי רֹאשׁ נִכְנָסִים לְשָׁם.
ט. הַהֵיכָל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם כהן שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלָיִם.
י. קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מְקֻדָּשׁ מֵהֶם, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם אֶלָּא כֹהֵן גָּדוֹל, ורק בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, ורק בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה, והיינו ארבעה פעמים, להקטיר את הקטורת, להזות את דם הפר, להזות את דם השעיר, ולהוצאת הכף והמחתה.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אין חילוק בין המקום שבין האולם והמזבח לבין ההיכל עצמו, אלא בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים אלו המקום שבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שָׁוֶה לַהֵיכָל, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין, וּפְרוּעֵי רֹאשׁ, וּשְׁתוּיֵי יַיִן, וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם נִכְנָסִים לְשָׁם, ושלא כדברי תנא קמא שלמקום שבין האולם ולמזבח רשאי להכנס כהן שאינו רחוץ ידים ורגלים, וּפוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ בִּשְׁעַת הַקְטָרָה, והיינו בין בשעה שמקטירים את הקטורת על מזבח הזהב בכל יום, ובין בזמן שהכהן הגדול מקטיר את הקטורת בקדש הקדשים (ולשיטתו נמצא שיש רק תשע קדושות, או שיש למנות גם את קדושתה של ארץ ישראל כדרגה בפני עצמה), אמנם לדעת תנא קמא היו פורשים מבין האולם ולמזבח רק בשעת הקטרה על מזבח הזהב, אך כאשר הקטיר הכהן הגדול בקדש הקדשים היו צריכים לפרוש רק מההיכל, ולא מבין האולם ולמזבח.
