מסכת כלים, פרק ב, משנה ב-2

המשך משנה ב: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲנִי אֵינִי נוֹתֵן בָּהֶן מִדָּה, אֶלָּא, הַדַּקִּין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס, וְקַרְקְרוֹתֵיהֶן, וְדָפְנוֹתֵיהֶן יוֹשְׁבִין שֶׁלֹּא מְסֻמָּכִין, שִׁעוּרָן מִכְּדֵי סִיכַת קָטָן וְעַד קְדֵרוֹת הַדַּקּוֹת. מֵהַקְּדֵרוֹת הַדַּקּוֹת וְעַד חָבִיּוֹת לוּדִיּוֹת, בִּרְבִיעִית. מִלּוּדִיּוֹת וְעַד לַחְמִיּוֹת, בַּחֲצִי לֹג. מִלַּחְמִיּוֹת וְעַד חֲצָבִים גְּדוֹלִים, בְּלֹג. רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר, חֲצָבִים גְּדוֹלִים, שִׁעוּרָן בִּשְׁנֵי לֻגִּין. הַפַּכִּים הַגְּלִילִים וְהֶחָבִיּוֹנוֹת, שִׁעוּר קַרְקְרוֹתֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן, וְאֵין לָהֶם דְּפָנוֹת:

המשך משנה ב: רַבִּי עֲקִיבָא חולק על רבי ישמעאל ואוֹמֵר, אֲנִי אֵינִי נוֹתֵן בָּהֶן מִדָּה, לומר שלפי גודל הכלי בתחילתו נקבע דין שברי אותו הכלי, אֶלָּא החילוקים הם לפי המקומות שרגילים לעשות כלים אלו ולפי צורת הכלי, ולכן, הַדַּקִּין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס – כלי חרס דקים וקטנים ביותר, שאין להם צורת קדירה, וְקַרְקְרוֹתֵיהֶן – וכן כלי חרס גדולים שנשברו ונשאר מהם רק קרקעית הכלי, וְכן אם נשארו מכלי החרס הגדולים שנשברו דָפְנוֹתֵיהֶן יוֹשְׁבִין שֶׁלֹּא מְסֻמָּכִין – דפנות הכלי באופן שניתן להושיבם בלא שייסמכו על דבר אחר, שִׁעוּרָן לקבל טומאה מִגודל הראוי להחזיק שמן בשיעור כְּדֵי סִיכַת קָטָן – אצבע קטנה של תינוק בן יומו, וְשיעור זה הוא בכלים קטנים עַד קְדֵרוֹת הַדַּקּוֹת.

מֵהַקְּדֵרוֹת הַדַּקּוֹת – כלי חרס קטנים שיש להם צורת קדירה, וְעַד חָבִיּוֹת לוּדִיּוֹת – הנעשות בעיר לוד, שיעור שבריהם להחשב כ'כלי' לקבל טומאה הוא בִּרְבִיעִית – אם ראויים הם להחזיק שמן בשיעור רביעית הלוג.

מִחביות לּוּדִיּוֹת וְעַד לַחְמִיּוֹת – חביות הנעשות בבית לחם, שהם גדולות יותר, שיעור שבריהם לקבל טומאה הוא בַּחֲצִי לֹג – כשהם ראויים להחזיק חצי לוג שמן.

מִחביות לַּחְמִיּוֹת וְעַד חֲצָבִים גְּדוֹלִים – הכלים הגדולים ביותר שיש, שיעור שבריהם לקבל טומא הוא בְּלֹג. רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר, חֲצָבִים גְּדוֹלִים שנשברו, שִׁעוּרָן של השברים לקבל טומאה הוא בִּשְׁנֵי לֻגִּין.

והוסיף רבן יוחנן בן זכאי ואמר, הַפַּכִּים הַגְּלִילִים – כלים קטנים הנעשים בארץ הגליל, וְהֶחָבִיּוֹנוֹת – חביות קטנות ביותר, והם 'הדקין שבכלי חרס' שהתבאר לעיל שלדעת רבי ישמעאל ורבי עקיבא שיעור שבריהם בכדי סיכת קטן, שִׁעוּר קַרְקְרוֹתֵיהֶן – הקרקעית של הכלי לאחר שנשברה אפילו בכָּל שֶׁהֵן – אם מחזיקים שמן בשיעור מועט ביותר, ואין צורך שיהיה בהם אפילו כדי סיכת קטן, והטעם לכך, כיון שקרקעית כלים אלו מחודדת מאד, וגם לאחר שנשברים הכלים נשארת לקרקעיתם צורת כלי קטן, וכאילו נעשה מתחילה בגודל זה, ולכן אפילו אם מקבל הוא שמן בשיעור מועט ביותר, הרי הוא נחשב כלי וראוי לקבל טומאה, וְאֵין לָהֶם דְּפָנוֹת – דפנותיהם של כלים אלו לאחר שנשברו אינם מקבלים טומאה, לפי שהם ישרים לגמרי ואין להם בית קיבול כלל.