מסכת כלים, פרק ב, משנה ג-2
המשך משנה ג: זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁאֵין לוֹ תוֹךְ בִּכְלֵי חֶרֶס, אֵין לוֹ אֲחוֹרָיִם:
המשך משנה ג: המשנה אומרת כעת דין נוסף (שאינו שייך לדינים הקודמים), ולהבנתו יש להקדים שחכמים גזרו שאם נטמאו משקים על ידי נגיעה בשרץ, ונעשו המשקים 'ראשון' לטומאה, ונגעו אחר כך באחוריו של כלי, הרי הם מטמאים את אחורי הכלי (והיינו את כל צידו החיצוני של הכלי), ותוכו נשאר טהור (וגזרו כן אפילו בכלי חרס, שמן התורה אינם מקבלים טומאה כלל מאחוריהם), זֶה הַכְּלָל בכלי חרס טהורים, כֹּל שֶׁאֵין לוֹ תוֹךְ (-בית קיבול) בִּכְלֵי חֶרֶס, ומחמת כן אינו מקבל טומאה מתוכו, אֵין לוֹ אֲחוֹרָיִם – לא גזרו בו חכמים שייטמאו אחוריו ממשקים טמאים, אלא אף אם נגעו בו משקים טמאים מאחוריו, לא נטמא כלל.
"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
