מסכת כלים, פרק טו, משנה ו 2

המשך משנה ו: כָּל הַסְּפָרִים מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, חוּץ מִסֵּפֶר הָעֲזָרָה. הַמַּרְכּוֹף, טָהוֹר. הַבַּטְנוֹן, וְהַנִּקְטְמוֹן, וְהָאֵרוּס, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאֵרוּס טָמֵא מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁהָאַלָּיִת יוֹשֶׁבֶת עָלָיו. מְצֻדַּת הַחֻלְדָּה, טְמֵאָה. וְשֶׁל הָעַכְבָּרִין, טְהוֹרָה:

כָּל הַסְּפָרִים – ספרי הקודש, תורה נביאים וכתובים, מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, וגזירת חכמים היא זו, כיון שהיו בני אדם רגילים להניח מאכלי תרומה סמוך לכתבי הקודש, כיון שאף התרומה קדושה, והיו עכברים באים לאכול את התרומה ומזיקים גם לכתבי הקודש, ולכן גזרו שכתבי הקודש יטמאו את ידיו של הנוגע בהם, ומתוך כך נמנעו בני אדם מלהניח מאכלים בסמוך אליהם, חוּץ מִסֵּפֶר הָעֲזָרָה – ספר תורה שבבית המקדש, שמתוך שבני אדם נוהגים בו כבוד לא יבואו להניח לידו מאכלי תרומה.

הַמַּרְכּוֹף – סוס העשוי עץ שמשחקים בו, טָהוֹר, כיון שאין רוכבים עליו ממש, אלא עומד האדם כשרגליו משני צידי הסוס ורק נראה כרוכב עליו, וכיון שאינו עשוי לכך שישבו עליו אינו מקבל טומאת מדרס. הַבַּטְנוֹן – כינור גדול שהמנגן בו מניחו על בטנו, וְהַנִּקְטְמוֹן – כלי ניגון העשוי מעץ, וצורתו כצורת רגל, וְהָאֵרוּס – תוף העשוי מכלי עגול שמתוח עליו עור דק, ומכים על העור במקל להשמיע קול, כיון שיש להם בית קיבול הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאֵרוּס טָמֵא טומאת מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁהָאַלָּיִת – האשה שדרכה לקונן בקול על מתים, יוֹשֶׁבֶת עָלָיו כשהיא מקוננת, וכיון שהוא מיוחד לישיבה, הרי הוא מקבל טומאת מושב. מְצֻדַּת הַחֻלְדָּה, כיון שמשתמשים בעור החולדה הרי המצודה נחשבת ככלי שיש לו בית קיבול שמשתמשים בו, ולכך המצודה טְמֵאָה. וְאילו מצודה שֶׁל הָעַכְבָּרִין, שאין משתמשים בעורם, אין מצודתם נחשבת ככלי שיש לו בית קיבול שמשתמשים בו, וטְהוֹרָה.