מסכת כלים, פרק יא, משנה ו

משנה ו: פִּיקָה שֶׁל מַתֶּכֶת, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. וּמְצֻפָּה, טְהוֹרָה. הַכּוּשׁ, וְהָאִימָּה, וְהַמַּקֵּל, וְסִמְפּוֹנְיָה, וְחָלִיל שֶׁל מַתֶּכֶת, טְמֵאִין. וּמְצֻפִּין, טְהוֹרִים. סִמְפּוֹנְיָה, אִם יֶשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל כְּנָפַיִם, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה:

משנה ו: שנינו במשנה לעיל (מ"ב) שכל כלי מתכת שיש לו שם בפני עצמו, אפילו אם אין לו בית קיבול, הרי הוא מקבל טומאה, אך כלי מתכת שיש לו שם לוואי, והיינו שאין לו חשיבות בפני עצמו, אם אין לו בית קיבול אינו מקבל טומאה. משנתנו מביאה נידונים שונים על פי כלל זה. פִּיקָה שֶׁל מַתֶּכֶת – עיגול של מתכת שיש חור מפולש באמצעו, ומשתמשות בו הנשים להשחילו על הפלך, כדי להכבידו בשעה שהיא טווה בו, ועל ידי זה נמתח חוט הטוויה היטב, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא – סובר שהוא מקבל טומאה, אף שאין לו בית קיבול, כיון שיש לו שם בפני עצמו, 'פיקה', ואצל הטווים אין מכנים אותו 'פיקה של פלך' אלא 'פיקה' סתם. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, כיון שהם סוברים שיש לו שם לוואי, שסתם בני אדם מכנים אותו 'פיקה של פלך', כיון שיש גם פיקה המשמשת לדברים אחרים. וּמְצֻפָּה – אם היתה הפיקה עשויה מעץ ומצופה במתכת, טְהוֹרָה – אינה מקבלת טומאה, כיון שהכלי נקבע לפי עיקרו, וכיון שעיקרו עשוי עץ שאין לו בית קיבול ואינו מקבל טומאה, כל הפיקה אינה מקבלת טומאה.

הַכּוּשׁ, והוא 'פלך', המשמש לטוויית חוטים, והוא כמו מקל קטן שכורכים עליו את החוט הנטווה, וְהָאִימָּה – כמין מחט מעוקמת מעט בקצה, ומשתמשים בה לאריגת חוטי משי, וְהַמַּקֵּל של מתכת, שמשתמשים בו להכות את הבהמה, וְסִמְפּוֹנְיָה – מין כלי זמר, וְחָלִיל, אם היו כל אלו שֶׁל מַתֶּכֶת, כיון שיש להם שמות בפני עצמם, הרי הם טְמֵאִין – מקבלים טומאה. וּמְצֻפִּין – אם היו מעץ ומצופים במתכת, הרי אלו טְהוֹרִים. סִמְפּוֹנְיָה האמורה לעיל, שאם היא מעץ הרי היא טהורה, אִם יֶשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל כְּנָפַיִם – מקום מיוחד להכניס בו כלים דקים וקטנים כעין כנפיים, שעל ידי הרעדתם הם מנעימים את קול הניגון, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – בין שהיא של מתכת ובין שהיא של עץ, הרי היא טְמֵאָה – מקבלת טומאה, כיון שדינה ככלי עץ שיש לו בית קיבול.