מסכת כלים, פרק יח, משנה ג

משנה ג: הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין, טְהוֹרִין. וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין כְּדַרְכָּן, רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. וְנַקְלִיטֵי הַמִּטָּה וַחֲמוֹר וְחִפּוּי, טְהוֹרִין. אֵין טָמֵא אֶלָּא מִטָּה וּמַלְבֵּן. וּמַלְבְּנֵי בְנֵי לֵוִי, טְהוֹרִין:

משנה ג: הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל – מיני ארונות גדולים, שאין בהם שיעור ארבעים סאה וראויים לקבל טומאה, שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין – שעדיין ראויים לקבלה, ולא ניקבה התחתית שלהם בהסרת הרגל, מכל מקום הם טְהוֹרִין, כיון שמחמת הסרת הרגל אינם ראויים לעמוד כראוי אלא מתנדנדים מצד לצד, והרי זה ככלי שאין לו בית קיבול שאינו מקבל טומאה.

וְשידה תיבה ומגדל שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין ארבעים סאה כשהם עומדים כְּדַרְכָּן, אלא רק על ידי שמטים אותם על צידם הם מחזיקים ארבעים סאה, רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, כיון שכאשר הם עומדים כדרכם אינם מקבלים ארבעים סאה, ואילו מה שניתן להטותם ולהכניס בהם ארבעים סאה, אין זו דרך המדידה הראויה, והרי הם ככל ארון שאינו מקבל ארבעים סאה, שהוא מקבל טומאה (אך חכמים חולקים עליו וסוברים שכיון שיש דרך שעל ידה הם מחזיקים ארבעים סאה, אינם מקבלים טומאה). וְנַקְלִיטֵי הַמִּטָּה – שני עמודים העומדים בשתי קצוות המטה, באמצע רוחב המטה מכאן ומכאן, ומניחים עליהם מקל לאורך המטה ופורסים עליו סדין המאהיל על המטה, וַחֲמוֹר – לוח עץ עבה שמניחים תחת המטה, והמטה נשענת עליו, וְחִפּוּי – ציפויים שמצפים בהם את המטה לשם קישוט, הרי אלו טְהוֹרִין. אֵין טָמֵא אֶלָּא המִטָּה עצמה, וּמַלְבֵּן – צורת מלבן הנמצאת בתוך מסגרת המטה, ומחברים למלבן את החבלים שעליהם ניתן לשכב, וכיון שמלבן זה מחובר למיטה הרי הוא נחשב כחלק ממנה ומקבל טומאה. וּמַלְבְּנֵי בְנֵי לֵוִי, שאינם מחוברים למטות, ובני לוי העולים לירושלים מוליכים אותם איתם ממקום למקום, הרי אלו טְהוֹרִין, כי אף שהם מחוברים עתה למטה עתידים הם להנטל ממנה, וכיון שאינם חלק ממנה דינם כשאר הדברים שהובאו לעיל, שכיון שאינם מחוברים בקביעות למיטה, אינם מקבלים טומאה.