מסכת כלים, פרק כד, משנה ג

משנה ג: שָׁלֹשׁ עֲרֵבוֹת הֵן. עֲרֵבָה מִשְּׁנֵי לֹג וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנִּסְדְּקָה, טְמֵאָה מִדְרָס. שְׁלֵמָה, טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְהַבָּאָה בַמִּדָּה, טְהוֹרָה מִכְּלוּם:

משנה ג: שָׁלֹשׁ עֲרֵבוֹת הֵן, שדיניהן חלוקים לגבי קבלת טומאה, עֲרֵבָה המכילה מִשְּׁנֵי לֹג וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין, שֶׁנִּסְדְּקָה, ומחמת כן אינה ראויה עוד ללוש בה עיסה, וכיון שמיד כשעושים אותה מייחדים אותה לכך שאם תיסדק תהיה ראויה לישיבה, הרי היא טְמֵאָה טומאת מִדְרָס. עריבה שְׁלֵמָה, המשמשת ללישת עיסה, כיון שאינה מיועדת לישיבה, הרי היא טְמֵאָה טְמֵא מֵת וכן שאר טומאות, אך אינה טמאה טומאת מדרס. וְעריבה הַבָּאָה בַמִּדָּה – גדולה ביותר, המחזיקה יותר מארבעים סאה בלח, טְהוֹרָה מִכְּלוּם – אינה מקבלת טומאה כלל, כיון שהקישה התורה את כל הכלים המקבלים טומאה לשק, וכשם שהדרך היא לטלטל שק כשהוא ריק וכשהוא מלא, כך כל הכלים המקבלים טומאה צריכים להיות ראויים לטלטול גם כשהם מלאים, וכלים שמכילים יותר מארבעים סאה אינם ראויים לטלטול כלל.