מסכת כלים, פרק כד, משנה ו

משנה ו: שָׁלֹשׁ בְּסָסִיּוֹת הֵן. שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה וְשֶׁלִּפְנֵי סוֹפְרִים, טְמֵאָה מִדְרָס. וְשֶׁל דְּלֻפְקִי, טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְשֶׁל מִגְדָּל, טְהוֹרָה מִכְּלוּם:

משנה ו: שָׁלֹשׁ בְּסָסִיּוֹת – כלים המשמשים כבסיס וכן עבור כלי אחר הֵן, חלוקים בדיניהם לענין טומאה וטהרה, בסיס שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה – שמניחים בתוכו את המטה, וְשֶׁלִּפְנֵי סוֹפְרִים – שהסופרים יושבים בתוכו וכותבים, כיון שהוא מיועד לשכיבה או לישיבה, טְמֵאָה טומאת מִדְרָס. וּבסיס שֶׁל דְּלֻפְקִי – שלחן מיוחד הבנוי בצורה מסוימת הראויה למאכלים ומשקאות, ומסדרים עליו את כלי המאכל והמשקה, ומשם נוטלים אותם לשלחן שאוכלים על גביו, כיון שיש לבסיס זה בית קיבול שמניחים בתוכו גם כן קערות וכוסות, טְמֵאָה טְמֵא מֵת ושאר טומאות, אך כיון שאינו מיועד לישיבה או שכיבה אינו טמא טומאת מדרס. וְבסיס שֶׁל מִגְדָּל – ארון עץ גדול, שמניחים אותו על בסיס כדי שלא ירקיב הארון עצמו מלחלוחית הקרקע, כיון שאין לבסיס זה בית קיבול, ואינו משמש את האדם אלא משמש את המגדל, טְהוֹרָה מִכְּלוּם – אינו מקבל טומאה כלל.