מסכת כלים, פרק כז, משנה ה

משנה ה: בְּלוֹיֵי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ. כִּסֵּא שֶׁל קָטָן שֶׁיֶּשׁ לוֹ רַגְלַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גָבֹהַּ טֶפַח, טָמֵא. חָלוּק שֶׁל קָטָן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה בוֹ כַשִּׁעוּר, וְנִמְדָּד כָּפוּל:

משנה ה: בְּלוֹיֵי נָפָה וּכְבָרָה, העשויים מעץ או מעור וכדומה, שלאחר שבלו נשאר מהם השיעור הנצרך לאותו מין כדי לקבל טומאת מדרס (וכגון חמשה על חמשה לעור, או ששה על ששה לעץ), שֶׁהִתְקִינָן על ידי עשיית מעשה שיהיו ראויים לִישִׁיבָה, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא – סובר שהם מקבלים טומאת מדרס, כיון שדי במעשה קטן כדי להחשיבו כמושב, ונטמא טומאת מדרס, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ – שיחתוך ויתקנם לישיבה, כיון שהם סוברים שיש צורך בעשיית מעשה גדול המכשיר כלים אלו לישיבה, ורק באופן זה הם מקבלים טומאת מדרס.

כִּסֵּא שֶׁל קָטָן, שֶׁיֶּשׁ לוֹ רַגְלַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח, כיון שהוא ראוי לישיבת ילד קטן, טָמֵא – הרי הוא מקבל טומאת מדרס (אבל כסא המיוחד לישיבת אדם גדול אינו מקבל טומאה עד שיהא בו לכל הפחות גובה טפח). חָלוּק שֶׁל קָטָן בן יומו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שיעורו לקבל טומאה אפילו כָּל שֶׁהוּא, כיון שהוא מתאים לקטן בן יומו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה בוֹ כַשִּׁעוּר, והיינו שלשה טפחים על שלשה טפחים, וְנִמְדָּד כָּפוּל – גם מלפניו וגם מלאחריו, שלשה טפחים לפניו ושלשה לאחוריו, ונמצא שכולו יחד ששה טפחים על שלשה טפחים.