מסכת כלים, פרק כח, משנה ב

משנה ב: פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁהִתְקִינוֹ לָפוֹק בּוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ, לְנַעֵר בּוֹ אֶת הַקְּדֵרָה, לְקַנֵּחַ בּוֹ אֶת הָרֵחַיִם, בֵּין מוּכָן בֵּין שֶׁאֵינוֹ מוּכָן, טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בֵּין מִן הַמּוּכָן, בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן, טָהוֹר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִן הַמּוּכָן, טָמֵא. שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן, טָהוֹר:

משנה ב: אריג ששיעורו פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טפחים עַל שְׁלֹשָׁה טפחים, שהוא ראוי לקבל טומאת מת ושאר טומאות (מלבד טומאת מדרס), שֶׁהִתְקִינוֹ לָפוֹק בּוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ – לסתום בו חורים שיש בבית המרחץ, כדי שלא יצא החום, או שהתקינו לְנַעֵר בּוֹ אֶת הַקְּדֵרָה – להחזיק על ידו בקדירה הרותחת ולנערה או לערות ממנה, או שהתקינו לְקַנֵּחַ בּוֹ אֶת הָרֵחַיִם מאבק, כדי שלא יתערב בקמח, בֵּין מוּכָן – בין אם הכינו והצניעו במקום שמור, שבכך גילה דעתו שהוא מחשיבו ורצונו לשומרו כדי שבשעת הצורך ישתמש בו גם כדי להטליא בגדים וכדומה, בֵּין שֶׁאֵינוֹ מוּכָן, אלא היה מוטל בבית לאחד מהשימושים הללו שהוזכרו, טָמֵא – מקבל טומאה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כיון שלדעתו אף שייחדו לתשמישים אלו עדיין לא בטל ממנו תורת בגד, כל זמן שיש בו שלש על שלש אצבעות, ומקבל טומאת מת ושאר טומאות (מלבד מדרס, כיון שאין בו שלשה על שלשה טפחים). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בֵּין אם היה אותו אריג מִן הַמּוּכָן, שהכינו ושמרו כדי שיוכל להשתמש בו, ובֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן, טָהוֹר – אינו מקבל טומאה, כיון שבכך שייחדו לאחד משלשה שימושים אלו ביטלו מתורת בגד, ואינו מקבל טומאה כלל, אף שיש בו שלש על שלש אצבעות. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אם היה מִן הַמּוּכָן, כיון שהוא עדיין מחשיבו ושומרו לצורך הטלאת בגדים, טָמֵא – מקבל טומאה. שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן, הרי זה כיון שביטלו לגמרי לשימושים אלו, ואינו חושב עליו לשומרו לשימושים אחרים, הרי בטל מתורת בגד, וטָהוֹר – אינו מקבל טומאה כלל.