מסכת כלים, פרק ל, משנה ב

משנה ב: אַסְפַּקְלַרְיָא, טְהוֹרָה. וְתַמְחוּי שֶׁעֲשָׂאוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא, טָמֵא. וְאִם מִתְּחִלָּה עֲשָׂאוֹ לְשֵׁם אַסְפַּקְלַרְיָא, טָהוֹר. תַּרְוָד שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, אִם מְקַבֵּל כָּל שֶׁהוּא, טָמֵא. וְאִם לָאו, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר:

משנה ב: אַסְפַּקְלַרְיָא – מַרְאָה של זכוכית, אפילו אם יש לה שוליים סביב ונמצא שיש לה בית קיבול, טְהוֹרָה – אינה מקבלת טומאה, כיון שהיא עשויה לכך שהאדם מתבונן בה ורואה את עצמה, ואינה עשויה לקבלה. וְתַמְחוּי – קערה גדולה של זכוכית, שֶׁעֲשָׂאוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא – ייחדו לשמש כמראה, טָמֵא, כיון שייחוד לבדו ללא עשיית מעשה אינו מועיל לענין זה, והרי הוא מקבל טומאה כבתחילה. וְאִם מִתְּחִלָּה עֲשָׂאוֹ לתמחוי לְשֵׁם אַסְפַּקְלַרְיָא, אף על פי שהוא משמש גם כתמחוי, כיון שעיקר ייחודו ושימושו לאספקלריא, הרי הוא טָהוֹר. תַּרְוָד – כף אכילה של זכוכית, שתחתית הכף בולטת ומעוקמת מעט באופן המתאים לאכילה אך אינו מתאים להנחה על השלחן עם רוטב וכדומה, שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן – שרגילים לפעמים להניחה על השולחן, אף על פי שדרך שימושה העיקרי הוא כשאוחזים אותה ביד, ואז ניתן למלא אותה כראוי, מכל מקום כיון שלפעמים מניחים אותה על השלחן יש צורך שיהא לה בית קיבול גם באותו זמן, ולכן, אִם מְקַבֵּל כָּל שֶׁהוּא כשהוא מונח על השולחן, אף שהוא מוטה על צדו ואינו ראוי כל כך לקבלה, טָמֵא. וְאִם לָאו, שבהיותו מונח על השלחן אינו מקבל כלל וכל הרוטב שבו נשפך, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, כיון שיש לו בית קיבול כשאוחזים בו בדרך אכילתו, ורַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר, כיון שכשהוא מונח על השלחן אין לו בית קיבול.