מסכת כלים, פרק ל, משנה ד

משנה ד: צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁנִּטַּל פִּיהָ, טְמֵאָה. וּגְדוֹלָה שֶׁנִּטַּל פִּיהָ, טְהוֹרָה. שֶׁל פַּלְיָטוֹן שֶׁנִּטַּל פִּיהָ, טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סוֹרַחַת אֶת הַיָּד. לְגִינִין גְּדוֹלִים שֶׁנִּטַּל פִּיהֶן, טְמֵאִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לִכְבָשִׁין. וְהָאֲפַרְכֵּס שֶׁל זְכוּכִית, טְהוֹרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַשְׁרַיִךְ כֵּלִים, שֶׁנִּכְנַסְתְּ בְּטֻמְאָה, וְיָצָאת בְּטָהֳרָה:

משנה ד: צְלוֹחִית -בקבוק זכוכית] קְטַנָּה, שהדרך היא להחזיקה ביד אחת, שֶׁנִּטַּל פִּיהָ – צוארה הארוך, טְמֵאָה – מקבלת טומאה, כיון שניתן לאוחזה ביד אחת ולהזהר שלא תישרט היד מהשבר שבפיה, והרי היא ככל כלי שיש לו בית קיבול וראוי לשימוש. וּצלוחית גְדוֹלָה, שהדרך היא לאוחזה בשתי ידים, שֶׁנִּטַּל פִּיהָ, כיון שכשאוחזים אותה בשתי ידים קשה להזהר שלא להשרט מפיה השבור, אין היא נחשבת ככלי הראוי לשימוש, וטְהוֹרָה.

וצלוחית שֶׁל פַּלְיָטוֹן – בושם, ודרך השימוש בכלי זה היא על ידי קירוב פי הכלי ליד ליטול את הבושם, שֶׁנִּטַּל פִּיהָ, טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁכשנשבר צוארה הרי הִיא סוֹרַחַת – סורכת ושורטת אֶת הַיָּד.

לְגִינִין גְּדוֹלִים – קנקני זכוכית גדולים מאד, שֶׁנִּטַּל פִּיהֶן – אף שנחתך צוארם העליון, הרי הם טְמֵאִין – מקבלים טומאה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לִכְבָשִׁין – אפשר להשתמש בהם לכבישת פירות וירקות זמן רב, שאז אינו צריך לטלטלה ממקומה, ויכול להזהר כשמשתמש בה שלא להישרט מהפגימות שבה. וְהָאֲפַרְכֵּס – משפך גדול שֶׁל זְכוּכִית, שמניחים אותו מעל הריחיים וממלאים אותו גרעיני חיטים, והם יוצאים לאט מצידו הצר לתוך הריחיים ונטחנים, כיון שכל מה שנכנס מצד אחד יוצא מהצד השני נמצא שאין לו בית קיבול, וכלי זכוכית אינו מקבל טומאה אלא כשיש לו בית קיבול, ולכן היא טְהוֹרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַשְׁרַיִךְ מסכת כֵּלִים, שֶׁנִּכְנַסְתְּ בְּטֻמְאָה, שהרי המשנה הראשונה פתחה בפירוט אבות הטומאה, וְיָצָאת בְּטָהֳרָה, שהדין האחרון במסכת הוא שהאפרכס טהורה.

הדרן עלך מסכת כלים