מסכת כריתות, פרק א, משנה א

פרק א, משנה א: שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ כְּרֵתוֹת בַּתּוֹרָה, הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה, הַבָּא עַל הַזְּכוּר, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְאִשָּׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ, הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וְעַל אֵשֶׁת אִישׁ, הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה, הַמְגַּדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, וּבַעַל אוֹב, הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא, הָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם, וְנוֹתָר, וּפִגּוּל, הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַחוּץ, הָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח, וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְיוֹם הַכִּפּוּרִים, הַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. הַפֶּסַח וְהַמִּילָה בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה:

פרק א, משנה א: שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ חייבי כְּרֵתוֹת יש בַּתּוֹרָה, כלומר, שלשים ושש עבירות, שהעובר עליהם במזיד, ללא עדים והתראה, חייב כרת ואם היה מזיד ועבר על כך בעדים ובהתראה, יש מהם שחייב מיתת בית דין, ויש שחייב רק מלקות):

א. הַבָּא עַל הָאֵם, ב. וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, ג. וְעַל הַכַּלָּה -על אשת בנו). ד. הַבָּא עַל הַזְּכוּר, ה. וְעַל הַבְּהֵמָה, ו. וְאִשָּׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ, ז. הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, ח. וְעַל אֵשֶׁת אִישׁ, ט. הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, י. וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, יא. וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, יב. וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בזמן שאשתו חיה, ואפילו אם גירשה), יג. וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, יד. וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, טו. וְעַל הַנִּדָּה, טז. הַמְגַּדֵּף את שם ה', יז. וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, יח. וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ -מוסרו לכמרים המעבירים את הבן בין שתי מדורות אש לשם עבודה זרה, יט. וּבַעַל אוֹב שואל עתידות מהמת, בדרכים מסוימות), כ. הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, כא. וְטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, כב. וְהַבָּא לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא, כג. הָאוֹכֵל חֵלֶב של בהמה טהורה, כד. וְדָם, כה. וְנוֹתָר -בשר קרבנות שעבר זמן אכילתם), כו. וּפִגּוּל -בשר קרבנות שנעשתה עבודתם מתוך מחשבה להקריבם או לאכול את בשרם שלא בזמן שציותה התורה), כז-כח. הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה קרבנות בַחוּץ – מחוץ למקדש לאחר שנבנה בית המקדש), כט. הָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח, ל-לא. וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְיוֹם הַכִּפּוּרִים, לב. הַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן – מכין את שמן המשחה כפי סממניה הכתובים בתורה, שלא לצורך בית המקדש אלא לצורך סיכת הדיוט, לג. וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת – מכין את הקטורת כפי סממניה הכתובים בתורה, אך לא כדי להקטירה במקדש אלא לצורך הדיוט, לד. וְהַסָּךְ את גופו בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שעשה משה רבינו, לה-לו. הַפֶּסַח וְהַמִּילָה בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה, כלומר, מתוך מצוות העשה שבתורה יש שתי מצוות שהמבטל אותן חייב כרת, והם מי שאינו מקריב קרבן פסח על אף שהוא טהור וקרוב לבית המקדש, ומי שמבטל מצוות ברית מילה. וכיון שהן מצוות עשה, העובר עליהן בשוגג אינו חייב חטאת.