מסכת מגילה, פסקי הלכות, פרקים א-ב

(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

פסקי הלכות על פי הרי"ף – מגילה, פרק ראשון

א. מצוות קריאת המגילה מתקיימת בתאריכים שונים בחודש אדר. בני כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, קוראים בט"ו. בני הערים שאינן מוקפות חומה, קוראים בי"ד. וגם בני הכפרים וכדומה אינם מקדימים קריאתם לימים אחרים בשבוע, הואיל ועיני העניים נשואות למעות פורים שמחלקים בימים של קריאת המגילה, אלא קוראים אותה רק בי"ד או בט"ו.

ב. העיר שושן הבירה, אף שאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, קוראים בה בט"ו, כיון שבה היה עיקר הנס, שנתנו לבני העיר שושן להרוג באויביהם גם בי"ד, ונחו בט"ו.

ג. כאשר חל י"ד באדר בשבת, בני הערים הגדולות, שאינן מוקפות חומה, מקדימים לקרוא ביום חמישי.

ד. כל מקום הסמוך לכרך בשיעור מיל, ורואים ממנו את הכרך, דינו ככרך, וקוראים בו בט"ו.

ה. כרך שדרו בו בני אדם תחילה ואחר כך הקיפוהו חומה, דינו כעיר שאינה מוקפת חומה.

ו. כרך שהיה מוקף חומה בזמן יהושע בן נון, אף שעתה אין לו חומה, דינו ככרך המוקף חומה עתה.

ז. משפחות כהונה ולויה שהגיע זמנם לעבוד בבית המקדש, וכן ישראלים שהגיע זמנם להיות ב'מעמדם', קוראים תחילה את המגילה ואחר כך הולכים לעבוד.

ח. מבטלים תלמוד תורה כדי לשמוע קריאת המגילה.

ט. היו לפני האדם תלמוד תורה ומת מצוה, או עבודת הקרבנות ומת מצוה, או קריאת המגילה ומת מצוה, יקדים לטפל במת מצוה.

י. מבטלים תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה.

יא. נשים חייבות בקריאת המגילה, שאף הן היו באותו הנס.

יב. חייב אדם לקרוא את המגילה בליל פורים, וחוזר וקורא אותה ביום.

יג. חל ט"ו באדר בשבת, בני הכרכים אינם קוראים את המגילה בו ביום, מחשש שיבואו לטלטלה ברשות הרבים, אבל עוסקים בהלכות הפורים באותה השבת.

יד. משה רבינו תיקן לישראל שיהיו שואלים ודורשים בהלכות המועדים בזמנים המתאימים הם. הלכות פסח בפסח, עצרת בעצרת, וחג בחג.

טו. אין מצוות לולב, שופר ומגילה דוחה את איסור מוקצה בשבת, כיון שאין בני חוץ לארץ בקיאים בקביעות החודש, והרי זה כספק מצוה, שאינו דוחה איסור ודאי דרבנן.

טז. כאשר קוראים את המגילה בזמנה, קורא אותה אפילו יחיד. אך כאשר חל י"ד או ט"ו בשבת וקוראים אותה בערב שבת, אינה נקראת אלא בעשרה.

יז. הקורא את המגילה מתוך ספר 'כתובים', אם עשה כן ביחידות, יצא. ובציבור, לא יצא, עד שיקרא מתוך מגילה הכתובה בפני עצמה.

יח. הקורא את המגילה, פושט אותה כאיגרת בעת הקריאה, ואינו גוללה כספר תורה.

יט. אף שיש מקרים שבהם מקדימים את קריאת המגילה קודם י"ד, לעולם אין מאחרים את קריאתה אחר ט"ו.

כ. כשחל פורים בשבת, מאחרים את סעודת פורים לאחר השבת. וכן בסעודת ראש חדש, וב'יום טוב' של הבאת עצי הכהנים על ידי משפחות מסוימות, שדוחים אותם לאחר השבת. וכן בקרבן חגיגה, וכן במצוות 'הקהל', שאם חל זמנם בשבת, דוחים אותם לאחר השבת.

כא. תינוק שנולד בין השמשות, דוחים את יום מילתו לאחר היום השמיני, מספק.

כב. אם חל תשעה באב להיות בשבת, דוחים את התענית ליום ראשון.

כג. בשנה מעוברת, קוראים את המגילה באדר שני.

כד. בין אדר ראשון ובין אדר שני, אסורים בהספד ותענית.

כה. מצוות משלוח מנות צריכה להיעשות על ידי שליחת שתי מנות לאדם אחד, לכל הפחות.

כו. מצוות מתנות לאביונים נעשית על ידי נתינת שתי מתנות לשני אביונים, מתנה אחת לכל אביון.

כז. מי שאין לו ממון לקיום מצוות משלוח מנות, יכול להחליף את סעודתו עם חבירו, ולקיים בכך מצוה זו.

כח. חייב אדם לשתות יין ולהתבסם בפורים עד שלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן.

כט. סעודת פורים צריכה להאכל ביום, ואם אכלה בלילה, לא יצא ידי חובתו.

ל. שני ימי הפורים אסורים בכל מקום בהספד ובתענית, אך מותרים הם בעשיית מלאכה.

לא. יום י"ג באדר אסור בהספד ובתענית, ויום ט"ז באדר אסור בהספד ומותר בתענית.

לב. ימי החנוכה אסורים בהספד, וכן היום שלפניהם והיום שלאחריהם, אסורים.

לג. אין אומרים הלל בפורים, כיון שאין אומרים הלל על נס הנעשה בחוץ לארץ לאחר זמן יציאת מצרים], וכן מחמת שקריאת המגילה נחשבת כ'הלל' לענין זה. וכן מחמת שנשארו ישראל באותו זמן עבדי אחשורוש, ולא היתה זו גאולה שלמה.

לד. בקריאת המגילה יש לומר את כל עשרת בני המן עם תיבת 'עשרת' שלאחריהם בנשימה אחת, כיון שכולם נהרגו יחד.

לה. בכתיבת המגילה יש לכתוב את האות וי"ו של ויזתא כשהיא מתוחה כלפי מעלה, ללמד שכולם ניתלו כאחד על אותו העץ, זה למטה מזה.

לו. כל השירות שבתורה כתובות כשהכתיבה היא מעל הַחֵלֶק הֶחָלָק שבשורה שתחתיה, כדרך בנין המתקיים, מלבד כתיבה זו של עשרת בני המן, שהמילים כתובות זו על גב זו כדרך שבונים בנין שאינו מתקיים, שלא תהא תקומה למפלתם של הרשעים.

פסקי הלכות על פי הרי"ף – מגילה, פרק שני

א. הקורא את המגילה מסופה לתחילתה, לא יצא ידי חובתו. וכן הקורא את ההלל או את קריאת שמע או את תפילת שמונה עשרה מסופם לתחילתם, לא יצא, אלא צריך לקרותם כסדרם.

ב. הקורא את המגילה בעל פה, או שקראה בלשון שאינה לשון הקודש ואינו מבין שפה זו, לא יצא ידי חובתו. אמנם אם הוא מבין את אותה לשון, יצא, ובתנאי שהמגילה כתובה באותה לשון.

ג. הקורא או שומע את המגילה בלשון הקודש, אף שאינו מבין את האמור בה, יצא ידי חובתו.

ד. הקורא את המגילה ושוהה בין קטע לקטע, אפילו שהה שיעור זמן שיש בו כדי לקרוא את כולה, יצא ידי חובתו.

ה. הקורא את המגילה כשהוא מתנמנם, והיינו כשהוא לא ישן ממש ולא ער ממש, שאם קוראים לו הוא עונה, אך אינו יודע להשיב דבר התלוי בסברא, ואם מזכירים לו דבר הוא נזכר בו, יצא ידי חובתו.

ו. הכותב את המגילה או מגיהה, ותוך כדי כך קורא הוא כל מילה ממגילה כשרה, והתכוון לצאת ידי חובה, יצא.

ז. הדורש את פסוקי המגילה ברבים, ותוך כדי כך קרא את כל פסוקיה, והתכוון לצאת בכך ידי חובתו, יצא.

ח. הקורא חלק מהמגילה, ומדלג על חלקה, לא יצא ידי חובתו.

ט. אם רוב המגילה כתובה, וחלקה חסרה או מחוקה, כשרה, וקורא את החלק החסר בעל פה.

י. הכותב כתבי הקודש, חייב להעתיקם מתוך הכתב, ואפילו אות אחת אסור לכתוב שלא מן הכתב, חוץ מתפילין ומזוזות, שהן קצרות ושגורות בפי הכל, ומותר לכותבם בעל פה.

יא. הכותב את המגילה צריך לשרטט תחילה את השורות, וכן הכותב ספר תורה או מזוזה, צריך לשרטט. אמנם הכותב תפילין, אינו צריך לשרטט.

יב. שלש מילים של פסוק מותר לכתוב בלא שרטוט, אבל ארבע מילים או יותר יש לשרטט.

יג. יש לכתוב את המגילה בדיו שחור, ולא במיני צבעונים. על גבי קלף, ולא על נייר או על עור שאינו מתוקן כל צרכו, בכתב אשורית.

יד. בן כרך שהלך לעיר, ועתיד לחזור למקומו בליל י"ד, קורא בט"ו, ואפילו אם בסוף התעכב ולא חזר בליל י"ד לכרך. ואם אינו עתיד לחזור בליל י"ד, קורא בי"ד.

טו. בן עיר שהלך לכרך, ושהה שם ביום י"ד, ודעתו להשאר שם בליל ט"ו, קורא את המגילה בט"ו.

טז. צריך אדם לקרוא את כל המגילה בפורים כדי לצאת ידי חובתו, מתחילתה לסופה.

יז. יש לתפור את יריעות המגילה בגידים של בהמה טהורה, ולא בחוטי פשתן.

יח. אין חובה לתפור את היריעה לכל אורכה, אלא די בכך שיטיל שתי חוטים בשתי קצות היריעה, ואחת באמצע, כאשר המרחק בין שלשתם שוה.

יט. מגילה הכתובה בין שאר הכתובים, אין קוראים בה בציבור, והיינו כשקוראים את המגילה שלא בזמנה, שיש צורך בעשרה, אבל כשקוראים אותה בזמנה, שניתן לקוראה ביחיד, יוצאים ידי חובה אף במגילה כזו. ואם היא שונה משאר היריעות בכך שהיא גדולה יותר או קטנה יותר, יוצאים בה ידי חובה גם בציבור.

כ. כאשר תופרים את ספר התורה יש להשאיר חלק מהיריעה, בראשה ובסופה, ללא תפרים, כדי שבשעה שפותחים את ספר התורה, גם אם ימתחו אותו, לא יקרעו היריעות.

כא. בין אנשים ובין נשים יכולים לקרוא את המגילה ולהוציא את השומעים ידי חובתם, אבל חרש שוטה וקטן אינם יכולים להוציא אחרים ידי חובתם.

כב. קריאת המגילה של היום זמנה מהנץ החמה, ובדיעבד אם קרא מעלות השחר, יצא.

כג. וכן ברית מילה, טבילת טמא ביום השביעי, הזאת אפר פרה אדומה וטבילת שומרת יום, זמנם מהנץ החמה, ובדיעבד מעלות השחר.

כד. אלו הן מצוות הנעשות ביום, וזמנן כל היום: קריאת המגילה, קריאת ההלל, תקיעת שופר בראש השנה, נטילת לולב, תפילת מוסף, וידוי פר הבא על חטא כהן גדול או ציבור, וידוי מעשר שלאחר ביעור מעשר שני, וידוי הכהן הגדול ביום הכפורים על הפר ועל השעיר המשתלח, סמיכת הבעלים על הקרבן לפני הקרבתו, שחיטת הקרבן, הנפת החזה של קרבן שלמים, הנפת מנחת העומר, הגשת המנחה למזבח, קמיצתה, הקטרתה. מליקת העוף. קבלת הדם מהקרבן, הזייתו על המזבח. השקאת סוטה במים המרים, עריפת עגלה, טהרת מצורע בהבאת ציפורים.

כה. אלו הן המצוות הנעשות בלילה, וזמנן כל הלילה: קצירת העומר, ספירת העומר, הקטרת חלבים ואיברים של קרבן התמיד של בין הערביים.