מסכת מגילה, פסקי הלכות, פרק א (ב)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
יט. אף שיש מקרים שבהם מקדימים את קריאת המגילה קודם י"ד, לעולם אין מאחרים את קריאתה אחר ט"ו.
כ. כשחל פורים בשבת, מאחרים את סעודת פורים לאחר השבת. וכן בסעודת ראש חדש, וב'יום טוב' של הבאת עצי הכהנים על ידי משפחות מסוימות, שדוחים אותם לאחר השבת. וכן בקרבן חגיגה, וכן במצוות 'הקהל', שאם חל זמנם בשבת, דוחים אותם לאחר השבת.
כא. תינוק שנולד בין השמשות, דוחים את יום מילתו לאחר היום השמיני, מספק.
כב. אם חל תשעה באב להיות בשבת, דוחים את התענית ליום ראשון.
כג. בשנה מעוברת, קוראים את המגילה באדר שני.
כד. בין אדר ראשון ובין אדר שני, אסורים בהספד ותענית.
כה. מצוות משלוח מנות צריכה להיעשות על ידי שליחת שתי מנות לאדם אחד, לכל הפחות.
כו. מצוות מתנות לאביונים נעשית על ידי נתינת שתי מתנות לשני אביונים, מתנה אחת לכל אביון.
כז. מי שאין לו ממון לקיום מצוות משלוח מנות, יכול להחליף את סעודתו עם חבירו, ולקיים בכך מצוה זו.
כח. חייב אדם לשתות יין ולהתבסם בפורים עד שלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן.
כט. סעודת פורים צריכה להאכל ביום, ואם אכלה בלילה, לא יצא ידי חובתו.
ל. שני ימי הפורים אסורים בכל מקום בהספד ובתענית, אך מותרים הם בעשיית מלאכה.
לא. יום י"ג באדר אסור בהספד ובתענית, ויום ט"ז באדר אסור בהספד ומותר בתענית.
לב. ימי החנוכה אסורים בהספד, וכן היום שלפניהם והיום שלאחריהם, אסורים.
לג. אין אומרים הלל בפורים, כיון שאין אומרים הלל על נס הנעשה בחוץ לארץ לאחר זמן יציאת מצרים], וכן מחמת שקריאת המגילה נחשבת כ'הלל' לענין זה. וכן מחמת שנשארו ישראל באותו זמן עבדי אחשורוש, ולא היתה זו גאולה שלמה.
לד. בקריאת המגילה יש לומר את כל עשרת בני המן עם תיבת 'עשרת' שלאחריהם בנשימה אחת, כיון שכולם נהרגו יחד.
לה. בכתיבת המגילה יש לכתוב את האות וי"ו של ויזתא כשהיא מתוחה כלפי מעלה, ללמד שכולם ניתלו כאחד על אותו העץ, זה למטה מזה.
לו. כל השירות שבתורה כתובות כשהכתיבה היא מעל הַחֵלֶק הֶחָלָק שבשורה שתחתיה, כדרך בנין המתקיים, מלבד כתיבה זו של עשרת בני המן, שהמילים כתובות זו על גב זו כדרך שבונים בנין שאינו מתקיים, שלא תהא תקומה למפלתם של הרשעים.
(ספר יוחסין)
