מסכת מגילה, פסקי הלכות, פרק ד (א)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
א. קריאת המגילה יכולה להעשות בין בעמידה ובין בישיבה.
ב. גם אם קראו את המגילה שני בני אדם יחד, יצאו השומעים ידי חובה, כיון שמתוך חביבות הקריאה נותנים השומעים דעתם על כך ושומעים היטב.
ג. בכל מקום מברכים לפני הקריאה שלש ברכות, על מקרא מגילה, שעשה ניסים לאבותינו, ושהחיינו.
ד. במקום שנהגו לברך גם אחרי הקריאה, מברכים. ונוסח הברכה הוא 'הרב את ריבנו' וכו', וחתימת הברכה היא 'הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע'.
ה. בשני, בחמישי ובמנחה של שבת, קוראים שלשה עולים, כנגד כהנים לויים וישראלים, אין פוחתים ואין מוסיפים עליהם, ואין מפטירים בנביא.
ו. הקורא בתורה בציבור צריך לעמוד.
ז. רב המלמד תורה לתלמידיו, ישב בשוה אליהם, ולא שישב על המיטה והם יושבים על הקרקע.
ח. בקריאת התורה בציבור לא יקראו ולא יתרגמו שנים יחד, כיון שקשה לשמוע שני קולות יחד. אבל בקריאת הנביא, שאין בזה עניני מצוות, לא יקראו שנים יחד, אבל מותר לתרגם שנים יחד.
ט. בקריאת התורה בשני וחמישי ומנחה של שבת אין פוחתים מעשרה פסוקים, שנים קוראים שלשה שלשה, ואחד קורא ארבעה, ואותו שקורא ארבעה יכול להיות בתחילה, באמצע או בסוף. ופסוק 'וידבר ה' אל משה לאמר' נחשב במנין הפסוקים. אמנם פרשת עמלק נקראת בציבור הגם שיש בה תשעה פסוקים בלבד כיון ששם מסתיים הענין, או כיון שזהו ענין הקריאה של אותו יום].
י. כשקוראים בתורה פרשת האזינו, מסיים כל אחד מהעולים בדברי תוכחה, בסדר הזה: א. 'האזינו' עד 'זכור ימות עולם'. ב. עד 'ירכיבהו'. ג. עד 'וירא ה' וינאץ'. ד. עד 'לו חכמו'. ה. עד 'כי אשא'. ו. עד סוף השירה. ז. עד סוף הפרשה. וסימן הקריאות הוא 'הזי"ו ל"ך'.
יא. שמונת הפסוקים האחרונים שבתורה, המספרים על פטירת משה רבינו, אדם אחד עולה לתורה וקורא את כולם, ואין מחלקים אותם.
יב. כל אחד מהעולים לתורה מברך לפני הקריאה ולאחריה.
יג. בראש חדש ובחול המועד קוראים ארבעה בתורה, אין פוחתים מהם ולא מוסיפים עליהם, ואין מפטירים בנביא.
יד. ביום טוב קוראים חמשה עולים. ביום הכפורים קוראים ששה עולים. ובשבת שבעה עולים. אין פוחתים מהם, אבל מותר להוסיף עליהם. ובימים אלו מפטירים בנביא אחרי קריאת התורה.
טו. בקריאת ראש חדש, הראשון קורא שלשה פסוקים מפרשת התמיד, השני חוזר וקורא את הפסוק השלישי שקרא הראשון ומוסיף עליו שני פסוקים. השלישי קורא שלשה פסוקים נוספים שבפרשת התמיד. והרביעי קורא את פרשת קרבנות השבת וקרבנות ראש חדש.
טז. בתשעה באב ובתענית ציבור, קוראים שלשה עולים.
יז. אדם חשוב אינו רשאי ליפול על פניו בתפילתו על הציבור ובפני הציבור, אלא אם כן הוא בטוח שייענה בתפילתו. אמנם יכול הוא להטות עצמו מעט, ובכך אינו נחשב כנופל על פניו ממש.
יח. בשבת, שעולים שבעה לתורה, ניתן להשלים את המנין על ידי קטנים או נשים ובלבד שיהיו רוב העולים גדולים], אמנם אמרו חכמים שאשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הציבור.
יט. העולה למפטיר מצטרף למנין שבעה, ובלבד שלא הפסיקו באמירת קדיש לפני עליית המפטיר.
(ספר יוחסין)
