מסכת מועד קטן, פסקי הלכות, פרק א (ב)

(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

כד. כותל חצר שנפרצה, ויש חשש נזק ממש, מותר לבנותה כדרכו בחול המועד, אך אסור לסתור את הכותל ולבנותו. ואם הכותל קיים אך נוטה ליפול ויש בכך סכנה, מותר לסותרו כדי לבנותו.

כה. אין הכהן רואה נגעים בחול המועד, לא לטהר ולא לטמא.

כו. אסור לאדם ללקט עצמות אביו ואמו בחול המועד לאחר שנתעכל הבשר, כיון שהדבר גורם לו צער.

כז. אין לעורר בכיה על המת, ולא להספידו, שלשים יום קודם הרגל, כדי שלא ייכנסו לחג בעצבות.

כח. אין חופרים כוכים וקברות בחול המועד לצורך אחר המועד, אך אם עשאום לפני המועד מותר לסיים את מלאכתם, או להוסיף חפירה, במועד.

כט. כשנמצא המת בחצר האדם מותר לו לבנות ארון עבורו. ומותר אפילו לנסר נסרים, אך יעשה זאת בצינעא. ואם המת מפורסם, מותר לעשות לו ארון אפילו בפרהסיא, אך לא יקצוץ עבור כך ארזים, ולא יחצוב אבנים.

ל. מותר לעשות בחול המועד את כל צרכי המת, לגזוז שערו, לכבס כסותו וכדומה.

לא. אסור לישא אשה בחול המועד, בין בתולה בין אלמנה ובין גרושה, לפי שאין מערבים שמחה בשמחה. אמנם את גרושת עצמו מותר לו להחזיר, כיון שאין בכך שמחה מיוחדת.

לב. מותר לישא אשה בערב המועד.

לג. רשאית אשה להעביר סממנים על פניה לשם נוי, כוחלת את עיניה, פוקסת את שערה ומעבירה צבע על פניה. ומעבירה סכין להסיר את השיער של בית הערוה. אך לא תסוד בסיד להסיר את השיער באופן שלא יהא הנוי בחול המועד אלא אחריו.

לד. תלמיד הנפטר מרבו ללכת לעיר אחרת, ונמלך בדעתו ולן בלילה באותה עיר, צריך לחזור ולהפטר ממנו פעם שניה למחרת.

לה. אדם רגיל שאינו בקי בתפירה והיינו מי שאינו יודע להכניס את המחט פעמים רבות בבגד ולהוציאה בבת אחת, או שאינו יודע לתפור את חפתי חלוקו ביושר], רשאי לתפור תפירה רגילה בחול המועד. אך האומן צריך לתפור בשינוי, שיהיו התפירות רחוקות זו מזו, או זו שלא כנגד זו.

לו. מותר לארוג את המיטות בחבלים המונחים לאורך ולרוחב, אך אסור ליצור חבלים חדשים, על ידי שזירת חוטים רבים.

לז. מותר להעמיד ולבנות בחול המועד תנור חרס, כיריים וריחיים, אם אכן נעשה הדבר לצורך המועד. ומותר אף 'לנקר' את הריחיים כדי שלא יהיו חלקות, ויטחנו היטב. וכן מותר לעשות נקב באבן הריחיים, שדרך שם נכנסת התבואה.

לח. מותר לעשות בחול המועד מעקה לגג ולמרפסת, אם זהו מעשה הדיוט, כגון שעושה זאת מענפים, או שאינו טח את הלבינים בטיט, אך לא יעשה מעשה אומן.

לט. מותר למלאות את הסדקים שבגג הבית בטיט, אך יעשה זאת ביד או ברגל, אף אם עושה זאת בצורה חלקה וכעין כלי, אבל לא יעשה זאת בכלי ממש, אף שאינו מיוחד לכך.

מ. מותר לתקן בחול המועד את הציר של הדלת ואת המקום שבתוכו נכנס הציר, וכן את הקורה, המנעול והמפתח, אם נשברו ויש בהם צורך למועד. ובתנאי שלא התכוין מערב המועד לעשות מלאכות אלו במועד.

מא. מותר לכבוש ירקות וכדומה במועד, אם אכן יוכל לאכול מהם בחול המועד עצמו. ואפילו אם הם מלוחים במלח רב, ורק על ידי שיסחטם היטב יהיו ראויים לאכילה במועד.

מב. אדם המשתמש בחול המועד בסוס או בחמור לרכיבה, או אפילו אם משתמש בחמור לטחון בריחיים לצורך המועד, מותר לו לקצוץ את צפרניו, כדי שיהא ניתן לרכב עליו.

מג. מותר בחול המועד להעמיד ריחיים, ולבנות בקרקע את מקום הנחתם, וכן מותר לבנות אורווה לצורך הסוס, ולקרצף את גוף הסוס במגרפה של ברזל, לבנות ספסל עץ או איצטבא של אבנים לשבת עליהם, אם זהו מעשה הדיוט ונעשה לצורך המועד.

מד. מותר לעשות כל צרכי רפואת האדם בחול המועד, וכן מותר להקיז דם לבהמה בחול המועד, ולעשות כל צרכי רפואתה.

מה. מותר לרכך את הבגדים לאחר כיבוסן, כיון שזהו מעשה הדיוט. אבל אסור לעשות את קשרי השרוולים, שעושים בהם קמטים לנוי, שזהו מעשה אומן.