יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

מסכת מועד קטן, פרק ב, שיעור 16

אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא, אָמַר רַב, הִלְכוֹת חול מוֹעֵד הרי הם כְּהִלְכוֹת כּוּתִים, כלומר, כשם שהכותים מוחזקים בעינינו כמקיימים רק את המצוות שידוע לנו שהם מוחזקים בהם, ולא בשאר המצוות, כך הלכות חול המועד, מה שהתירו חכמים, התירו. ומה שלא התירו, לא התירו. מבררת הגמרא, לְמַאי הִילְכְתָא – לאיזה ענין נאמר כלל זה. ומבארת, אָמַר רַב דָּנִיּאֵל בַּר רַב קְטִינָא, אָמַר רַב, לוֹמַר שֶׁהֵן הלכות עֲקָרוֹת, שאין להן פירות, וְאֵין לְמֵדוֹת זוֹ מִזּוֹ. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל, זוֹפְתִין כּוּזְתָא – מותר לטוח בזפת חבית קטנה, וְאֵין זוֹפְתִין חָבִיתָא – אסור לטוח בזפת חבית גדולה. וְרַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר, זוֹפְתִין חָבִיתָא – מותר לטוח בזפת רק חבית גדולה, וְאֵין זוֹפְתִין כּוּזְתָא – חבית קטנה. ומבארת הגמרא את טעמיהם, מַר – רב דימי, שהתיר לטוח רק חבית גדולה, היינו כיון דחָיִישׁ לִפְסֵידָא – לפי שהוא התיר זאת מחשש להפסד המשקה שבפנים, ובחבית קטנה אין משקה רב וממילא אין הפסד גדול, והדבר אסור. וּמַר – ואילו שמואל חָיִישׁ לְטִירְחָא – התיר את טיחת החבית הקטנה מחמת שאין בזה טירחא כל כך, אבל בחבית גדולה יש טירחה רבה והדבר אסור.

אָמַר אַבַּיֵּי, נְקִיטִינַן – מקובל בידינו דבר זה, הִלְכוֹת חול המוֹעֵד הם כְּהִלְכוֹת שַׁבָּת, כשם שבמלאכות שבת יֵשׁ מֵהֶן שהעושה אותן פָּטוּר מקרבן אֲבָל הדבר אָסוּר מדרבנן, וְיֵשׁ מֵהֶן מוּתָּר לְכַתְּחִילָּה, כך בחול המועד יש מלאכות המותרות לכתחילה, והיינו במקום שיש חשש הפסד. ושאר המלאכות פטור עליהם מקרבן ומלקות, כיון שלומדים זאת מהפסוק 'את חג המצות תשמור', וזהו לאו שבכללות, כלומר, לאו הכולל כמה איסורים, ואין לוקים על לאו כזה, אך מכל מקום יש איסור בעשיית מלאכות אלו.

 

הגמרא מביאה ברייתא בענין הנאה ממלאכה שנעשתה באיסור בחול המועד: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, טוֹחֲנִים קֶמַח בַּמּוֹעֵד, לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וְאילו שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אָסוּר לטחון, וְאִם טָחַן לצורך המועד, וְהוֹתִיר, הֲרֵי זֶה מוּתָּר גם לאחר המועד. קוֹצְצִין עֵצִים בַּמּוֹעֵד, לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וְאילו שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אָסוּר. וְאִם קִיצֵּץ עצים לצורך המועד, וְהוֹתִיר לאחר המועד, הֲרֵי זֶה מוּתָּר. מַטִּילִין (-עושים) שֵׁכָר בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, וְאילו שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אָסוּר. וְאִם הִטִּיל לצורך המועד, וְהוֹתִיר, מוּתָּר לשתותו לאחר המועד.

מביאה הגמרא מעשה בענין זה: רַב, חֲצַדוּ לֵיהּ חֲצָדָא – קצרו עבורו תבואה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, כיון שהיתה התבואה בשלה לגמרי, ואם לא יקצרוה תתקלקל, והרי זה דבר האבד. שָׁמַע זאת שְׁמוּאֵל, וְאִקְפַּד – והקפיד על כך. תמהה הגמרא, לֵימָא שְׁמוּאֵל כִּיחִידָאָה סְבִירָא לֵיהּ – שמא נלמד ממעשה זה ששמואל סובר שההלכה היא כדעת תנא יחיד, דְּתַנְיָא בברייתא, דָּבָר הָאָבֵד, מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בַּמּוֹעֵד, וְשֶׁאֵינוֹ אָבֵד אָסוּר לעשותו במועד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע, אֲבָל בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע, אֲפִילּוּ אָבוּד כּוּלּוֹ, אָסוּר. וְקַיְימָא לָן דִּיחִידָאָה הִיא – ומקובל בידינו שברייתא זו נשנתה כדעת יחיד, אבל חכמים חולקים וסוברים שאין חילוק בין תלוש למחובר, וגם במחובר לקרקע מותרת מלאכת דבר האבד. מתרצת הגמרא, (ל"א) (לֹא) – אין שמואל סובר כדעת יחיד, אלא הטעם שהקפיד על מעשהו של רַב, חֲצָדָא דְּחִטֵּי הֲוָה לֵיהּ – כיון שקציר חיטים היה זה, דְּאִי שָׁבִיק לֵיהּ לֹא פָּסֵיד – שגם אם היה מניח את התבואה כך, לא היתה נפסדת, וכיון שאין זה דבר האבד, לא היה ראוי לרב לעשות כן (אבל שעורים, שאם מניחים אותם ללא קצירה נופלים הגרעינים מהשיבולים, לדברי הכל מותר לקוצרם בחול המועד). ממשיכה הגמרא ומבארת, וְרַב עצמו, מַאי טַעֲמָא עֲבַד הָכֵי – מה הטעם שעשה כן, אם לא היה זה דבר האבד. מתרצת הגמרא, אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל הֲוָה – לרב לא היה מה לאכול אם לא שהיה קוצר וטוחן את החיטים הללו, ובאופן כזה הדבר מותר (ואף שיש לו כסף, אין מצריכים אותו לקנות בשוק (רמב"ם)), דְּתַנְיָא בברייתא, וְאִם אֵין לוֹ מַה שיֹּאכַל בחול המועד, קוֹצֵר, וּמְעַמֵּר, וְדָשׁ, וְזוֹרֶה, וְטוֹחֵן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָדוּשׁ בְּפָרוֹת בְּחוֹלָא דְּמוֹעֲדָא, כיון שיש קול לדבר.

מקשה הגמרא, אם כן, שזה היה טעמו של רב, וּשְׁמוּאֵל, מַאי טַעֲמָא אִקְפַּד – מדוע הקפיד על כך, והרי נהג רב כדין. מתרצת הגמרא, לֹא סִיְּימוּהָּ קַמֵּיהּ – לא אמרו לפני שמואל את כל הענין, ולא ידע שאין לרב מה לאכול. אִי נַמִּי – עוד יש לומר, שבאמת ידע שמואל את טעמו של רב, ואף על פי כן הקפיד, כיון שאָדָם חָשׁוּב שָׁאנִי – שונה הוא דינו של אדם חשוב, שבני אדם עשויים ללמוד ממעשיו, ולא ידעו הכל שהיה לו היתר בדבר.

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?