יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

מסכת מועד קטן, פרק ג, שיעור 24

ומביא הרי"ף את דברי הגמרא (ב"ק קיב.) בענין זה: גַּרְסִינָן בְּפֶרֶק הַגּוֹזֵל, אָמַר רָבָא, שְׁלִיחָא דְּבֵי דִּינָא מְהֵימָן כְּבֵי תְּרֵי – שליח בית דין נאמן כשני עדים לומר לדיינים מה אמרו לו בעלי הדין כשהזמינם, וְהַנֵּי מִילֵּי לְשַׁמְתָּא – והיינו רק לענין נידוי, שרשאים הדיינים לנדותו על פי דברי שליח בית דין, שאומר להם שאין בעל הדין רוצה לבוא. אֲבָל לִפְתִיחָה – לענין כתיבת כתב נידוי עליו, לֹא – אין כותבים על פי עדות השליח. מַאי טַעֲמָא, מָמוֹנָא הוּא דְּקָא מְחַסַּר לֵיהּ – כיון שבכתיבה זו יש חסרון ממון, דְּבָעֵי לְמֵיתָב לֵיהּ זוּזָא לִפְתִיחָה – שצריך המנודה ליתן את שכר הסופר שכתב את הנידוי, ואין שליח בית דין נאמן להוציא ממון. (והטעם שהאמינו לשליח בית דין, כדי שיזהר כל אדם שלא להעיז פניו בדיינים כשמזמינים אותו לדין תורה (ריטב"א)).

מבררת הגמרא, וּמְנָּא לָן דִּמְשַׁמְּתִינָן – מנין שמנדים את המסרב לבוא לדין תורה, דִּכְתִיב לגבי מלחמת ברק בסיסרא, (שופטים ה כג) 'אוֹרוּ מֵרוֹז', ו'מרוז' היה שמו של אדם גבור חיל שלא בא לעזור במלחמה אף על פי שהזמינוהו, ולשון 'אורו' משמעותה נידוי, וכפי שיבואר להלן. ומנין שצריך לומר בעת הנידוי 'דְּהָכִי סָבַר גַּבְרָא רַבָּה פְּלוֹנִי' – שהנידוי הוא משמו של תלמיד חכם פלוני (שאם לא כן, יכול המנודה לטעון שהיה סבור שהשליח נידהו מדעת עצמו (רבינו יהונתן)), דִּכְתִיב 'אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה", כלומר, שברק נידה את מרוז, ואמר כן בשם מלאך ה'. וּדְמַחְרְמִינַן – מנין שלאחר שמנדים את האדם פעמיים ואינו חושש, מחרימים אותו, וחרם הוא קללה, דִּכְתִיב 'אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר', הרי שאחרי שנידוהו פעמיים בלשון 'אוֹרוּ' הוסיפו ואמרו 'ארור', שזו לשון חרם. ומנין שמנדים לִדְאָכִיל וְשָׁתֵי בַּהֲדֵיהּ – את מי שאוכל ושותה עם המוחרם, דִּכְתִיב 'אֹרוּ אָרוֹר יוֹשְׁבֶיהָ', כלומר, היושבים לאכול ולשתות עם מרוז יהיו גם הם בנידוי. וּדְמְפָרְטִינַן חֶטאֵיהּ בְּצִבּוּרָא – ומנין שמפרטים בפני הציבור את חטאו של המנודה, דִּכְתִיב שם 'כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה".

וּמְנָלָן דְּמַפְקְרִינַן נִכְסֵיהּ – מנין יש ללמוד שרשאים החכמים להפקיר את נכסיו של המנודה, אם יש בכך צורך, דִּכְתִיב (עזרא י ח) 'וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים בַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ'. וּמְנָלָן דְּנַיְיצִינָן וְלַיְיטִינָן וּמָחִינָן וְתָלְשִׁינַן שַׂעֲרֵי וּמַשְׁבִּיעִינַן – מנין שרשאים החכמים לריב עם המנודה, לקללו, להכותו ולתלש בשערותיו, ולהשביעו שלא יעשה דברים מסוימים, אם רואים הם צורך בכך, דִּכְתִיב לגבי זמן בניית בית המקדש השני, שהזהיר נחמיה את העם שלא ישאו נשים נכריות (נחמיה יג כה) 'וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים'.

וּמְנָלָן דְּכָפְתִינַן וְאָסְרִינַן וְעָבְדִינַן הַרְדָּפָה – ומנין שיש רשות לחכמים לכפות בחבלים את ידיו ורגליו, לקושרו על העמוד ולהלקותו, ולרודפו ברדיפות, במקום שרואים הם צורך בכך, דִּכְתִיב לגבי מי שלא יציית לדיני התורה ודיני המלכות, (עזרא ז כו) 'הֵן לְמוֹת הֵן לִשְׁרֹשִׁי הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין הֵן לֶאֱסוּרִין'. מבארת הגמרא, מַאי – מה פירוש הלשון 'לִשְׁרוֹשִׁי' האמורה בפסוק, אָמַר רַב יְהוּדָה, זו היא הַרְדָּפָה, שמשרשים אחריו ורודפים אותו.

 

הרי"ף מביא עתה את סוגיית הגמרא במסכת שבועות (לו.), לגבי לשון 'ארור': גַּרְסִינָן בְּפֶרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת, תַּנָּא בברייתא, לשון 'אָרוּר', בּוֹ נִדּוּי, בּוֹ קְלָלָה, בּוֹ שְׁבוּעָה. ומבארת הגמרא מהיכן לומדים זאת, בּוֹ נִדּוּי, דִּכְתִיב לגבי מלחמת ברק בסיסרא (שופטים ה כג) 'אוֹרוּ מֵרוֹז', וְאָמַר עוּלָא, בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שִׁיפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז – בארבע מאות שופרות נידה ברק את מרוז. ומביאה הגמרא מחלוקת מי היה אותו 'מרוז', אִיכָּא דְּאָמְרֵי – יש אומרים גַּבְרָא רַבָּה הֲוָה – היה זה אדם חשוב, שלא בא לסייע במלחמת ברק. וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי – ויש אומרים כּוֹכָבָא – שזהו שם כוכב שלא סייע במלחמה זו, דִּכְתִיב (שם ה כ) 'הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא'. בּוֹ קְלָלָה, דִּכְתִיב (דברים כז יג) 'וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל', ובהמשך הפסוקים (שם כז טו) נאמר לשון 'אָרוּר הָאִישׁ', הרי ש'ארור' זו לשון קללה. בּוֹ שְׁבוּעָה, דִּכְתִיב (יהושע ו כו) 'וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ', הרי שהשביעם יהושע בלשון 'ארור'. וְאוֹמֵר – וראיה נוספת לכך, שנאמר (שמואל א' יד כד) 'וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב', ובהמשך הפסוקים נאמר (שם יד כז) 'וִיהוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם', הרי שלשון 'ארור' שאמר שאול היתה משמעותה שבועה.

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?